מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המאסטר-שפית

נעה ויהודית
ההפלגה לישראל
מטורקיה לישראל

מטורקיה לישראל
נולדתי בשנת 1937 בעיר איסטנבול שבטורקיה. קראו לי יהודית על שם סבתא שלי ז"ל. נולדתי כבת אמצעית (ובכורה מהבנות) להוריי זימבול ויוסף קנתי, ויחד היינו שישה ילדים.
כשהייתי קטנה למדתי בבית הספר יסודי אוקול 48, ובתיכון ברינגי אוקול. בילדות שיחקתי ב-9 אבנים וקלאס.
עליתי לישראל בגיל 12 אחרי שהטורקים הודיעו לנו שאנחנו יכולים לעלות לארץ ישראל. הפלגנו באנייה שנקראת "טורוס" וההפלגה הייתה 17 יום. בדרך דאגו לנו רק לשינה וטיפה אוכל לכל המשפחה. הביאו אותנו למחנה "שער העלייה" שבחיפה והיינו שם שבועיים. אחר-כך הביאו אותנו לבנימינה שליד חדרה, וגם שם היינו באוהלים חודש ימים.
 
ילדות באיסטנבול
אחרי הלימודים הייתי נפגשת עם חברותיי והיינו משחקות 9 אבנים וקלס. אני הייתי עוזרת לאמי במטלות הבית ואז הולכת לשחק עם חברותיי. היה לי כיף בטורקיה, אבל בישראל יותר כיף לי. הגעתי לישראל בגיל 12 ופה אני חיה מאז. בישראל יותר טוב לי מטורקיה, בטורקיה תמיד רצו לגרש אותנו בגלל שאנחנו יהודים. אז באמת הם הצליחו לגרש אותנו, וכששטנו באנייה מטורקיה לישראל שמחתי מאד.
איך נראתה העיר? העיר היתה יפה, גרנו באיסטנבול, עיר בירתה של טורקיה. היו שם חנויות ומאוד אהבתי להיות שם, הלכתי עד גיל  15 לבית הספר.
העלייה לארץ ישראל
יום אחד אבא שלי הודיע לכל אחיי ואחיותיי ולי שאנו אורזים ועוברים לארץ ישראל. עלינו לאנייה "טורוס" ולא היה לנו מה לאכול חוץ מלחם יבש, אז אבא שלי עלה למחסן והשיג לנו לחם יבש והכין לנו מזה טוסט.
 
בשנת 1948 עלינו לארץ וזרקו אותנו ישר לאוהלים בבנימינה. נתנו לנו לחם יבש ומסטינגים, תפוזים ומים מהברז. באותה תקופה המצב בארץ היה קשה. לאחר כשבועיים משאית באה והובילה אותנו לנס ציונה. היינו 2 משפחות, הייתי ילדה בת 12 ולא הלכנו לבית הספר, ואבא שלי הלך לקטוף תפוזים. אחרי שנה התחלנו ללכת לבית הספר והתחלנו ללמוד את האלף בית. בגיל 15 פרשתי מבית הספר והתחלתי לעבוד בבית האריזה "אדיר" ולעזור למשפחה.
 
משפחתי
הכרתי את בעלי, שמעיה, בחתונה של אחי אליהו והתחתנו כשהייתי בגיל 19, בבית של חמתי אסריה וחמי ישראל. הייתה חתונה יפה ומושקעת: לבשתי שמלה לבנה חלקה, כולם ישבו, אכלו ושמחו, ואני נהניתי מאוד.
היינו שמחים כל הערב ובסך הכלל היה לי ממש כיף בחתונה. אחר-כך נולדו לי 3 ילדים:
ישראל בן 56, לישראל יש שני ילדים (תאומים) שי ואליאור. יעקב בן 53, יעקב נשוי אבל אין לו ילדים.
מזל בת 50. למזל יש 5 ילדים: שי אברהם כפיר עידן ואלמוג.
אחים: יעקב, אליהו ואהרון. אחיות: יהודית (אני), לאה ומרים.
שי נשוי ויש לו ילדה אחת שקוראים לה אביגיל. אברהם גם נשוי ויש לו שני ילדים: אדל וישראל ועוד אחד בדרך.
באמצע השבוע הנכדים באים אליי ולרוב ביום שישי. עכשיו אני נמצאת בבית הקשיש, וכאן אני מעבירה חצי יום אוכלת ישנה וכו'.
 
שנים של בישול
בהתחלה הייתי בצבא ואז עזבתי אחרי שנה. עבדתי כטבחית ראשית בבית החולים "שמואל הרופא" ולמדתי בתדמור להיות שפית. עד היום מבשלים בשמואל הרופא את האוכל שלי. השארתי שם חותם.
 
מתכון פלפל ממולא
פלפל ממולא: לוקחים פלפל ירוק בהיר לא גדול, ממלאים אותו בבשר בקר טחון, אורז, פטרוזיליה ובצל.
צריך לשמן את זה טיפה ולהכניס לתנור. נותנים לו השחמה ועושים לו רוטב בשביל לשפוך על הפלפל.
אחר-כך מכניסים אותו לתנור ונותנים לו להתבשל.
אוכל שאני אוהבת
בשר צלוי, כרוב ממולא, שניצל ממולא, דג קרפיון, דג דניס, דג בורי, דג מושט, קרני אריק  וחצילים ממולאים.
זה האוכל שאני אוהבת במיוחד.
 תשע"ו

מילון

מסטינג
ערכת כלים הנהוגה בצבאות שונים, בד"כ כוללת שתי קעריות פח ולכל אחת ידית מתקפלת, והן משמשות כלי אוכל בתנאי שדה

איסטנבול
עיר בירתה של טורקיה

מרכז לקשיש
רכזי היום לקשיש מהווים גורם מסייע לבני משפחה המטפלים המבקשים זמן לעצמם בזמן שהאדם הזקוק לעזרה נהנה ממסגרת חברתית ,טיפול אישי ו"עין מקצועית" העוקבת אחר מצבו.

ציטוטים

”אין כמו ישראל - זה הבית שלנו“

”כל חיי עסקתי בבישול“

הקשר הרב דורי