מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

המאמא של המשפחה

סבתא ואני בבית התפוצות
החוף בגבעת עלייה
סיפור חייה של סבתא אסתי

סבתא אסתי (שאנחנו מכנים מאמא) נולדה בתאריך 1/12/1956 בעיר רחובות להורים מאיר ז"ל ולחנה איבגי שתבדל לחיים ארוכים.

ההורים של סבתא העפילו ממרוקו בשנת 1956 באנייה בשם "פצ'ה" שעברה דרך צרפת ועגנה בנמל חיפה ומשם פיזרו את הנוסעים. את ההורים של סבתא  שלחו לעיר רחובות.

האנייה "פצ'ה"

תמונה 1

הם גרו באוהלים והיו מאושרים לאחר שנה הם הועברו לבתים שהבית של ההורים של סבתא הוא עד היום הספרייה העירונית. כל יום הייתה פעילות אחרת. אימא של סבתא עבדה כתופרת וכשאבא שלה החליט לעבור ליפו היא כבר לא עבדה ורק טיפלה בילדים ובבית. אבא של סבתא היה נגר ומצא עבודה בנגריה. הוא התחבב על הבעלים אשר תמך בו ועזר לו לפתוח נגריה ואחרי 5 שנים הם עברו ליפו וסבא מאיר פתח נגריה באופן עצמאי  והוא היה הראשון שעשה פוליאסטר על רהיטים, זה סוג דמוי זכוכית ורק הוא ידע לעשות את זה והיה לו הרבה הזמנות.

סבתא אסתי הייתה ילדה קטנה ואחרי הלימודים היא הייתה הולכת לנגריה של אבא שלה להביא לו אוכל ונשארת שם עד שאבא שלה מסיים את העבודה ושם היא הייתה מכינה שיעורים,במשך הזמן סבתא אסתי למדה את המקצוע והייתה הנגרית הראשונה בארץ. עשו עליה כתבות בעיתונים וצילמו אותה בעיתון לאישה. סבתא למדה בית ספר יסודי בשם "רשי" ביפו שנקרא על שם רבי שלמה יצחק עד כיתה ח'. היו בכיתה 32 תלמידים וסבתא אהבה את המקצוע  חשבון. סבתא הייתה תלמידה מצטיינת וקיבלה תעודות הצטיינות כמעט בכל מקצוע. בסיום הלימודים היסודיים סבתא עברת לתיכון "גינת" ולמדה הנהלת חשבונות וסיימה בהצטיינות של מנהלת חשבונות דרך משרד העבודה. סבתא עבדה בתפקיד זה בבנק הבניה בתל אביב משנת 1993 עד 1995 ואז היגרה לארצות הברית. שם שהתה במשך 3 שנים וחזרה ארצה והתקבלה לעבודה בעיריית בת ים כמפקחת העירונית הראשונה בעיר ובמשך השנים התקדמה והיום היא מנהלת לשכת המנכ"ל בעיריית בת ים.

לסבתא יש בן מנישואים קודמים בשם עופר שגר בארצות הברית. עופר נשוי למור ויש להם 4 ילדים מקסימים בשם יהונתן, ליאם, דניאל וספיר הנכדים של סבתא.

סבתא נולדה בישראל בעיר רחובות , ההורים שלה בחרו לה את השם אסתר על שם הסבתא שלה מצד אימא, וגם ע"ש אסתר המלכה, להורים של סבתא קוראים מאיר ז"ל וחנה איבגי. לסבתא יש עוד 11 אחים שחלקם גרים בארצות הברית. סבתא היא הבת הבכורה. בבית של סבתא דיברו עברית, ערבית וצרפתית. היא גדלה ביפו ברחוב "שם הגדולים" הבית הישן נהרס ובמקומו הקימו בנין חדש. בילדותה שיחקו משחקי שכונה כמו: תופסת, גוגואים, מחניים, מחבואים,קפיצות על חבל, גומי, קלאס, תוקע ועוד

היה באזור קולנוע אחד שנקרא "גל-רון" והם היו מבלים שם הרבה. כמו כן הייתה חנות אחת של פלאפל והם היו מחכים למוצאי שבת לקבל דמי כיס ללכת לאכול פלאפל. היה קולנוע בגבעת עלייה ג'בלייה ברחוב טולוז 10 ביפו. את ילדותה המוקדמת העבירה סבתי בצפייה חוזרת ונשנית בסרטי קולנוע, כל ערב בחברתה של שכנה כזו או אחרת במיוחד סרטים הודים. במתחם פעלו שני אולמות קולנוע: חורפי – מקורה, וקייצי – אמפי תיאטרון פתוח לשמיים. ובקיץ ניגנה שם הפילהרמונית. אך המקום הוסיף לפעול כנראה עד תחילת שנות השבעים. הקולנוע נחרב בסוף שנות השמונים. במקומו נבנה נאות התיכון – בית אבות גריאטרי עם מחלקות סיעודיות, סיעוד מורכב ותשושי נפש.

תמונה 2

מנהגי חתונה

סבא וסבתא הכירו במסיבה של חברים משותפים, והתחתנו באהבה גדולה, מאחר וזהו פרק שני בחיים שלהם אז הם החליטו לעשות סוג של חתונה צנועה בבית בחוג המשפחה בלבד היה יפה ושמח ואוכל בשפע.

מנהגי חגים

אצל ההורים חגגו את כל החגים, סבתא אוהבת מאוד את חג פסח את ליל הסדר ואת חג שביעי של פסח שנקרא "המימונה". בליל הסדר יש לנו מנהג שראש השולחן שזה האבא או הסבא לוקחים את מגש הברכות ומסובבים על כל ראש מהנוכחים ושרים את השיר "בבהילות יצאנו ממצרים הא לחמא עניה בני חורין" הפירוש: בבהילות זה אומר מהר מאוד ונחפזנו לעזוב את מצרים הא לחמה עניה בני חורין –נאכל לחם עניים רק שנהיה בני חורין כלומר אנשים חופשיים

בחג השביעי של פסח שזהו חג המימונה המסורתי עורכים את השולחן בכל מיני עוגות ועוגיות מיוחדים ומתוקים ולובשים את הלבוש המסורתי שנקרא כיפתן שרים את שירי העדה ומכינים את המאכל המפורסם "המופלטה" שמסמל את השפע והטוב, טובלים את המופלטה בדבש וחמאה ומברכים שהחיינו וקיימנו לזמן הזה.

המטבח המרוקאי

מה שמאפיין את המטבח המרוקאי זה התבלינים המיוחדים. המאכל המרוקאי שכולם אוהבים זה הקוסקוס שעשוי מסולת ומרק הקוסקוס עם כל מיני ירקות. זה הסיר שמכינים את הקוסקוס "הקסקוסייר" כמו כן יש למרוקאים את הדגים הטעימים ובשבת אוכלים את החמין והסלט הידוע מטבוחה שעשוי מעגבניות, פלפלים ושום.

מנהגי שבת

בימי שישי אימא הייתה מבשלת את ארוחת השבת ואנחנו הילדים היינו עוזרים במטלות הבית מנקים ועוזרים בקניות. בזמנו לא היה סופר מרקט, בכל שכונה הייתה מכולת, לקראת כניסת השבת היינו עוזרים לאימא לערוך את שולחן השבת  הדלקנו נרות עם אימא והתכוננו ללכת לבית הכנסת, היינו חוזרים מבית הכנסת ויושבים מסביב לשולחן לערוך קידוש לשבת ואחרי זה אוכלים ארוחת שבת שכוללת דגים בשר עופות אורז והרבה סלטים בסיום הארוחה היינו עוזרים לאימא לפנות את השולחן ואז מגיעים הפינוקים פירות, פיצוחים, עוגות תה ועוד…

הזוית האישית

אסתי שחף מספרת את סיפור חייה לירוי סוסן.

מילון

אוניה "פאצ'ה"
אונייה איטלקית בשם "פאצ'ה" (שלום באיטלקית)

ציטוטים

”מי שחושב פעמיים - ראשו יכאב"- ביטוי במרוקאית“

הקשר הרב דורי