מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, מרים, נולדה בטוניס בשנת 1944.

כשהייתה בת 4 החליטו הוריה לעלות לארץ ישראל לאחר שמדינת ישראל קיבלה עצמאות. החיים בגלות היו לא פשוטים עבור היהודים, היא זוכרת במעורפל את הפחד שהיה שם ולכן ברגע שהתאפשר להגיע ארצה הם ביצעו את העלייה לארץ ישראל שהיא מקום בטוח ליהודים.

כשהגיעו לארץ הציעו להם להתגורר במעברה בכפר הירוק. כל משפחה קיבלה צריף קטן שהיה צריך להספיק לכל בני המשפחה.

אני בחרתי לספר על מאכל שאהוב עלינו מאוד במשפחה המצומצמת והמורחבת. בכתיבת הסיפור נעזרתי בסבתא מרים.

סבתא שלי עלתה לארץ בשנת 1950 והמאכל אותו לקחה איתה הוא הקוסקוס. הקוסקוס הוא מאכל הנפוץ מאוד בקרב העדה ממנה באה. בילדותה הייתה אמה מבשלת מאכל זה בכל יום שישי.

סבתי מגיעה ממשפחה מרובת ילדים, סיר של קוסקוס יכול להאכיל הרבה אנשים ומצרכיו אינם יקרים. המרכיב העיקרי של מאכל זה הוא הסולת שמקילו אחד אפשר להכין כמות גדולה. מלבד הסולת שממנה מכינים את הקוסקוס, מכינים סיר מרק המכיל בתוכו מגוון ירקות.

סבתא סיפרה לי כי בתקופה ההיא היה קשה לפרנס ולהאכיל כמות גדולה של ילדים ומאכל זה נתן פיתרון זול, משביע וטעים. ישנן עדות (לדוגמא במשפחה של אבי) שמכינים את הקוסקוס מספר פעמים בשנה באירועים מיוחדים כגון חגים.

סבתא שלי דואגת להכין את הקוסקוס בכל יום שישי, גם אם אין מי שיאכל מאחר וזו המסורת שלה. סבתא גם סיפרה לי שבמשפחה המורחבת שלה, יש המכינים את הקוסקוס פעמיים בשבוע (בימי שלישי ושישי).

הקוסקוס דורש עבודה רבה בידיים ומשך העשייה שלו הוא כשעתיים לפחות. לצד הקוסקוס והמרק סבתא מכינה קציצות ירק מיוחדות כפי שאמה הייתה עושה. בנוסף לעשייה השבועית בימי שישי, סבתא מכינה את הקוסקוס גם בצאת חג פסח מאחר ופספסנו את המאכל האהוב ביום שישי של פסח.

לצערי הרב אמא שלי עדיין לא למדה להכין את המאכל האהוב ואני מקווה מאוד שהיא תלמד…

הזוית האישית

הסיפור נכתב ע"י ליאור מפי סבתא מרים, במסגרת תכנית הקשר הרב דורי, בו השתתפו שתיהן במהלך השנה.