מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הלידה של סבתא ברחוב

סבתא ואני ביום ההולדת של אחי
סבתא בגיל 16
מרוסיה, לעבודה במקצוע ההנדסה לאחר העלייה לישראל

שמי מיכל, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ומתעדת את סבתא שלי, מרינה ליבקינד.

ילדות

אבא של סבתא שלי היה מהנדס ראשי במפעל חשמל, וכשהנאצים היו קרובים לעיר בה גרו העבירו אותו ואת המשפחה שלו למקום רחוק יותר. כשהם עברו, אימא של סבתא שלי נכנסה להריון, וילדה באמצע הרחוב את סבתא שלי. נשאו אותה בעגלה עם סוס. מפני שלא היה כסף ובגדים כלל וכלל משום שהם רק עברו דירה לשם, אימא של סבתא שלי הכינה מהשמלות היחידות שנותרו לה בגדים לתינוקת. גם בגלל שלא היה בית מאורגן ומסודר, סבתא שלי התינוקת ישנה בתוך ארגז. ההפצצות של הנאצים הגיעו גם לשם, אז הם התפנו למקום עוד יותר רחוק.

כשסבתא שלי גדלה, היא מספרת, הם עברו בחזרה לסנט פטסבורג. הם עברו בחודש ספטמבר אז היא חשבה שיהיה חם שם והגיעה בנעליים קלות, התברר לה ששם היה שלג. השירותים של הבית שלהם היו בחוץ, והיא לא יכלה ללכת עם כפכפים. לכן בעלת הדירה נתנה לה את הנעליים שלה. סבתא שלי סיפרה לי גם שכשהיו פיצוצים כשהיא הייתה קטנה ונורא פחדה, כדי להתגבר על הפחד היא הייתה שרה לעצמה ומשחקת כאילו שאלו זיקוקים.

החזרה לסנט פטרסבורג

סבתא סיפרה עוד, שכאשר מלחמת העולם השנייה נגמרה והם חזרו לסנט פטרסבורג. בגלל שלא היה כסף, היה מחסור ענק באוכל. כל משפחה קיבלה תלוש מסוים של אוכל לחודש, לשבוע. סבתא שלי הייתה בת שלוש כשאושפזה בבית חולים לחודשיים. לאחר שיצאה מבית החולים הם עברו לבניין בעל שלוש קומות, שבו הם גרו בקומה השלישית. סבתא שלי מאוד אהבה לקחת ענפים של עצים ולשחק איתם כאילו שהם רובים. היא גם מאוד אהבה לקחת את כל הנעלים של המשפחה, לזרוק אותן מחוץ לחלון, ולחכות שמישהו יביא את זה לבית שלהם. כשהייתה בת ארבע חגגו בעיר את יום הניצחון על הנאצים. סבתא סיפרה שפרש שרכב על סוס הרים אותה ושם אותה על הסוס. תמיד כשהיו בבתיהם נהגו השכנים להתלונן על זה שסבתא שלי תמיד הולכת מכות עם ילדיהם ושהיא ניפצה חלונות.

עלייה לארץ

כשסבתא ומשפחתה עלו לארץ נתנו לכל אחד מארבעת בני המשפחה מענק 400 שקל. מכיוון שאבא שלי היה בן 17 הוא קיבל רק 200 שקלים. ביחד היו להם 1,400 שקלים. לפני שהם עלו לישראל, סבתא שלי שכרה בית בגבעת זאב. כשהם עלו, סבתא שלי הייתה חייבת ללמוד עברית, אבל האולפן היה בירושלים. בגלל שהיא וסבא שלי היו עולים חדשים הם היו צריכים לשלם כפליים מנוסע רגיל. כל יום הם השתמשו בעשרה שקלים בלבד. לכן הם הלכו מהאולפן עד לתחנה המרכזית ברגל, ומשם לשוק. הם הלכו לשוק מפני ששם הכל היה מאוד זול וכל אגורה הייתה חשובה. מהשוק הם הלכו שוב פעם לתחנה המרכזית ברגל, ובחזרה לגבעת זאב. בגלל שסבתא שלי עוד לא ממש התאקלמה, היא עבדה בתור מנקה. כשהיא ניקתה את אחד הבתים היה שם איש נכה שאימא שלו ביקשה מסבתא שלי שתלמד אותו עברית. וכך היה. בגלל שהיה להם כל כך מעט כסף, הם עברו לגור בקרוואן בגבעון.

חזרה לעבודה במקצוע ההנדסה

מאוחר יותר סבתא שלי סיפרה שבישראל היא לקחה קורסים של מהנדסים כדי לחזור לעבוד במקצועה מרוסיה. אבל זה לא היה סתם קורס למהנדסים, זה היה קורס למהנדסים ורופאים שעלו לישראל. מאה איש רצו להתקבל לקורסים, עשרים וחמישה התקבלו לקורס, ורק ארבעה התקבלו לעבודה. סבתא שלי הייתה אחת מהארבעה שהתקבלו. היא ממש התפלאה שהתקבלה מפני ש: א. היא הייתה אישה ב. היא הייתה יחסית מבוגרת ג. היא רק רק עלתה לאחרונה.

הזוית האישית

סבתא מרינה: הייתי מאחלת לך בריאות ואושר, ושתמשיכי להיות את עצמך כי זה הכי חשוב. אני מאוד אוהבת אותך, וברת מזל שאת הנכדה שלי.

מיכל: אני הייתי מאחלת בריאות ושמחה, ושכל הסבתות יהיו כמוך, ושיהיה לך כיף בהמשך החיים איתנו ועם סבא.

כשסבתא סיפרה שכשהיו פיצוצים והיא הייתה קטנה, ושהיא פחדה נורא כל פעם שהיה רעש ושיחקה כאילו שהפיצוצים הם זיקוקים – המשפט הזה מאוד נגע לי ללב מפני שאני מדמיינת את עצמי בסיטואציה כזו, וזה נורא מפחיד אותי. זה ממש מרגש לשמוע שככה סבתא שלי התמודדה עם המציאות הקשה של פעם.

מילון

סנט פטרבורג
סנקט פטרבורג (או סנט פטרבורג; ברוסית: Санкт-Петербу́рг, בעבר: פטרוגרד, לנינגרד) היא העיר השנייה בגודלה ברוסיה (אחרי מוסקבה). תושבי העיר מכנים אותה בקיצור פטרבורג או פיטר (Питер). העיר שוכנת בצפון-מערב רוסיה, על שפת הים הבלטי, בשפך נהר הנייבה. סנקט פטרבורג היא מרכז תרבותי אירופי חשוב, בעלת מעמד מרכזי כעיר נמל ופתח למסחר עם אירופה. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”כשהיו פיצוצים והייתי קטנה מאוד פחדתי. כל פעם שהיה רעש דמינתי שאלו זיקוקים“

הקשר הרב דורי