מאגר סיפורי מורשת

הורי התחתנו בבית כנסת מפואר בעירק, בבית כנסת "מאיר טוויג", מיד אחרי מס' חודשים אימא שלי הייתה בהריון,  בחודש השביעי להריונה , הורי עלו ארצה.

העלייה הייתה לפי מספר סידורי, שבוע לפני העלייה הם ידעו את המועד בו הם צריכים לעלות, ואז התארגנו. הורי הכינו ארגז ובו הכניסו את כל החפצים האישיים שלהם אבא, אימא ויעקב אח של אבא שלי.

העלו אותם למטוס וב- 17.5 נחתו בלוד, שם בדקו אותם. כיוון שראו שאימא שלי בהריון ניתבו את אימא שלי לעלות לאמבולנס, כי זו נסיעה ארוכה, ואת אבא שלי לקחו לרכבת. הם נפגשו בעתלית בבית חולים. לאחר שבועיים שהם היו בעתלית, עברו לנהריה. לא שאלו אותם לאן הם הולכים. בנהריה הם גרו בצריף 4 על 5 מ"ר. בצריף הזה גר אתנו גם דוד יעקב, אח של אבא שלי. השירותים היו בחוץ, מקלחת לא הייתה הם היו רוחצים את הגוף בכלי עם מים חמים.

כשאמי הגיעה לחודש התשיעי  היא לא ידעה איך ללדת, פתאום היא הרגישה כאבים בגב ולא ידעה מה קורה לה. ובאותו זמן אבא שלי היה בעבודה. למזלי סבתא שלי מצד אבא הייתה עם אימא שלי בבית ועזרה לה. היא לא ידעה לדבר עברית, היא יצאה החוצה וצעקה לשכנים והם ניסו לעזור, כל הנשים שהיו בחוץ בכו והתפללו, ואימא שלי לא ידעה מה לעשות עם הכאבים העזים שהיו לה. ואז הגיע בחור צעיר הוא רץ ברגל לבית החולים והביא משם רופא, אך כאשר הרופא הגיע אימא שלי כבר ילדה  אותי בבית.כששאלו מה נולד, אמרו "בן", ואז אח של אבא שלי שמע שנולד בן, רץ לטלפון להודיע לאבא שלי שנולד לו ולאימא שלי בן.

בסיום הלידה הגיע אדם, עם סוס ועגלה. שמו את אימא שלי על המזרון והרימו אותה על העגלה ורק ששמו את התינוק על העגלה גילו שהתינוק זה בעצם בת ולא בן, הסיעו אותנו לבית חולים בנהריה. בבי"ח הייתי כ- 12 ימים. השמועה על הולדתי עברה מפה לאוזן, ואז המשפחה של אבא שלי באו לבקר.

עזיזה – סבתא של אמא שלי, נסעה מפרדס חנה (שם גרה) לנהריה כדי להגיע אלינו לנהריה, היא הגיעה עם אוטובוס, ונשארה לעזור לאמא שלי 40 יום.

הזוית האישית

הרגשתי נפלא, כיף לי להיות עם סבתא שלי וגם היה לי כיף לשמוע את הסיפור של סבתא שלי ואת הילדות שלה.