מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הלוך ללא חזור One Way

תמונה מתוך תעודת הגירוש ממצרים
תעודת הגירוש ממצרים
גלגולו של מסמך - תעודת הגירוש ממצרים

בחודש האחרון סידרתי את מסמכיי ופתאום מצאתי מסמך שפתח בפניי צוהר לילדותי, גירושי מארץ ילדותי – מצרים וקליטתי בארץ ישראל.

תעודת הגירוש ממצרים

3-1-e1492661906686-1024x745

מסמך מיוחד במינו זה הינו תעודת הגירוש ממצרים שלא הייתה דרכון, אלא מסמך פשוט שמודבקת אליו תמונה ועליו פס צבעוני עם המילים "הלוך ללא חזור" (בערבית) ובאנגלית (One Way).

הסיפור התחיל בפרוץ מבצע קדש 05.10.56 נשיא מצרים דאז, נאצר, החליט "לטפל" ביהודי מצרים כאזרחי אויב, לכן החרים את רכושם, אסף אותם לתוך חצרות בתי כנסת. את הגברים הבוגרים לקחו למחנה מעצר כשבפועל הילדים והאנשים היו ללא רכוש וללא בגדי החלפה.

איני זוכר מי סיפק לנו מזון לחצרות בית הכנסת. עד לקבלת תעודת הגירוש הועלנו על רכבות לנמל אלכסנדריה ושם, לאחר שהופשטנו לקחו מאתנו כל תכשיט, כולל טבעת נישואין של ההורים. כמובן, זאת לאחר שאבא שוחרר ממחנה מעצר של חודש…

בנמל אלכסנדריה ניתנה לנו האפשרות (בצורה שקטה ביותר) להגיע לישראל דרך יוון או להגר לצרפת (למרסיי) או להגר לקנדה דרך איטליה. כמובן שאבי בחר בישראל. וכך שטנו באניית תפזורת שהותקנו בה מיטות בגובה שלוש קומות. הגענו לנמל פיראוס ביוון, שם נציגי הסוכנות קיבלו אותנו ונתנו לנו בגדים להחלפה. שם פגשנו בפעם הראשונה חולצה ומכנסי חאקי תוצרת א.ת.א.

מפיראוס הועברנו לנמל חיפה. נקלטנו כעולים חדשים עם שיבושים רבים בשמות ותאריכי לידה. לצערי הרב הקולט מהסוכנות לא ידע לקרוא את תעודת הגירוש. מרגע זה מלווה אותנו הבדיחה של שינוי שמותנו הפרטיים ואני הפכתי מפרדי לאפרים ללא יום תאריך לידה מאחר והם לא ידעו לקרוא בערבית…

מנמל חיפה הועברנו במשאיות עם ספסלי עץ וברזנט למעברת קסטינה (קריית מלאכי). הגענו בלילה גשום וחשוך בחודש ינואר לאזור ללא כבישים לתוך שטח בוצי של פחונים. מסרו לנו בגשם זלעפות מיטת סוכנות, מזרון קש ושמיכת צמר אחת בלבד. בנוסף, נתנו לנו קופסת קרטון עם שימורים, מספר כיכרות לחם שחור, פתיליה ומנורת נפט. ובזאת הסתיימה קליטתנו במעברת קסטינה. אמא, אבא, וחמישה ילדים. בפחון החשוך והקר עברה מול עיני ילדותי.

נולדתי בקהיר בבית אמיד, אבי היה רוקח. הייתה לי מטפלת צמודה מיום היוולדי. את הכביסה ביצעה כובסת, את הניקיון המשרתת הצמודה. למדתי באחד מבתי הספר היוקרתיים בקהיר לילדי היהודים בלבד. למרות החיים, לכאורה, הנעימים, אף פעם לא הרגשתי מאושר בתור יהודי במצרים. תמיד הרגשתי זר, למרות קבלת תעודות הצטיינות בלימודים. התגעגעתי לדודים ולדודות שברחו בזמן לארץ ישראל.

מה שמעניין ביהודי מצרים בכלל, זה שהם תוצאה של קיבוץ גלויות אמיתי. במשך כ 150 שנים, מצרים הייתה ארץ קליטה ליהודים מכול העולם. לכן , אי אפשר היה למצוא יותר מ 2 דורות שנולדו במצרים לדוגמא, משפחתי: סבי, אבא של אמי הוא יליד בולגריה, סבתי מצד אמי ילידת ירושלים דור חמישי. סבי מצד אבי יליד עיראק וסבתי מצד אבי ילידת סוריה. כך שאני תוצר של קיבוץ גלויות אמיתי וזה לא שונה משאר המשפחות במצרים שחלק גדול מהם מעורב עם יהודי אירופה.

החיים במעברת קסטינה היו חיים של עוני וסבל בלתי נסבלים. בחורף שחינו בבוץ, כי לא היו כבישים ומדרכות. הפחונים שקיבלנו היו ללא אטימה לרוח ולגשם, לא היה חשמל ולא מים זורמים. כל החיים התנהלו בפחון קטן שהיה בית שימוש פרימיטיבי, ופחון שני שהיה מקלחת שאליה הגיעו עם דלי מים חמים וספל.

 

הזוית האישית

אפרים פתחי: למרות התנאים האלו סיימתי את הלימודים בבית ספר תיכון בבאר טוביה והתגייסתי לצה"ל. השתחררתי לאחר 23 שנות שירות בדרגת סגן אלוף.

מילון

מבצע קדש
מבצע קדש הידוע גם בשם מלחמת סיני היה מלחמה קצרה שהתנהלה בין ישראל, בריטניה וצרפת לבין מצרים, בין 29 באוקטובר ל-5 בנובמבר 1956. במהלך המלחמה כבש צה"ל את חצי האי סיני, למעט רצועה צרה לאורך תעלת סואץ, השמיד תשתיות צבאיות רבות ופגע בצבא המצרי.

ציטוטים

”אף פעם לא הרגשתי מאושר בתור יהודי במצרים. תמיד הרגשתי זר“

הקשר הרב דורי