מאגר סיפורי מורשת

גדלתי כבת יחידה להורים מבוגרים שחיכו לי עשר שנים, הורי עלו לארץ בשנות ה30 מפולין הכירו ונישאו בארץ, הרצלייה.

אבי ייסד את העיתון הראשון בהרצליה, שהיה עיתון "בעל פה" בכל ליל שבת היו תושבי הרצליה שהייתה אז מושבה קטנה מתכנסים בבית תרבות קטן ואבא היה מקריא להם את מה שכתב חדשות ודברי ספרות.

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה התנדב לצבא הבריטי לחיל  התותחנים,ו עם תום המלחמה עמד בראש משלחת הבריגדה היהודית לארגן את שארית הפליטה ולהכנתם לארץ ישראל שם פגש באחד ממחנות העקורים את בן דודו ששרד את המחנות והפגישה הייתה נרגשת ביותר.

אבי חזר לארץ ובשנת 1947 נולדתי אני (לאחר שהורי נואשו מצפיה לילד) ואבי הצטרף ללוחמי מלחמת השחרור במסגרת ה"הגנה".

באחד הקרבות כאשר נגד הלגיון הירדני שכב אבי באחד השוחות ושני פגזים נפלו לידו והוא היה בטוח שזה סוף חייו בתום הקרב לקח את שני התרמילים שנשארו ועשה מהם פמוטים וכל שבת הייתה סבתי שגרה איתנו מדליקה את הנרות ומברכת עליהם.

פמוטים מקליעים של פגז

אבי היה עורך העיתון "הדור" עיתונה של מפא"י ומאוחר יותר ניהל את מחלקת ההסברה במכון לפריון העבודה והייצור. כל חייו עסק בהתנדבות הן במפלגה של בן גוריון –מפא"י והן במועצת ואח"כ עיריית הרצליה בה גרנו.

לימים, עזב את המפלגה והצטרף לרפ"י מפלגתו החדשה של בן גוריון. לאחר מלתמת ששת הימים ייסד יחד עם נתן אלתרמן, משה שמיר, ישראל אלדד, גאולה כהן  ןעוד אנשי רוח את "התנועה למען  ארץ ישראל השלמה ואף נבחר מטעמה לכנסת, בכל אותם ימים אשתו של סבא צבי –אמי (סבתא רבא שלך) סוניה עבדה כאחות ושימשה כאחות יחידה בקופת החולים הקטנה. רופא היה מגיע רק פעמיים בשבוע ולכן מילאה פעמים רבות גם את תפקיד הרופא ואפילו רוקח!  סוניה הייתה אהובה על בני המושבה וכינויה היה ״המלאך״.

סבתא סוניה -כלם כינו אותה -המלאך של הרצליה

דוד בן גוריון עם משלחת הבריגדה לאירופה למחנות העקורים סבא צבי עומד ליד בן גוריון עם הכובע מצד שמאל.

צבי התאהב בה והם נישאו. רק לאחר עשר שנים ממש באמצע מלחמת השחרור נולדתי אני ונקראתי רחל ע״ש אמו של צבי שנספתה בשואה. למזלי הייתי בין הילדים הבודדים שזכו לגדול עם סבתא – (חיה אמה של אמי) רוב הסבתות שנשארו באירופה ניספו.

הורי נהגו לצרף אותי להצגות, קונצרטים ותערוכות. הם הנחילו לי את אהבת הקריאה ואמי – את הנגינה בפסנתר. מאחר והייתי בת יחידה קינאתי בחברות שהיו להן אחים ואחיות.

החלטתי שכאשר אתחתן יהיו לי הרבה ילדים! ואכן, בבוא היום נולדו לי שלושה ילדים מקסימים ושובבים (שני בנים ובת) אסף, הדס ועודד. השתדלתי לחנך אותם לאהבת הארץ, כיבוד ועזרה לזולת, סובלנות, פתיחות לתחומים שונים ולפי הדרך בה הם מתפקדים במסגרת המשפחות שהקימו עם בני ובנות זוג נפלאים/ות נראה שהצלחתי בכך.

תמיד אהבתי בעלי חיים ובמיוחד כלבים ובכל פעם נהגתי לאסוף גורים עזובים ולהביאם הביתה. הורי התלהבו פחות מהעניין ותמיד מצאו דרך למסור אותם לאחרים. בסופו של גבר הצלחתי להביא גורה קטנה – "במבי" שהתאהבו בה והיא נשארה בביתנו עד מותה במשך שתים-עשרה שנים.

בביתנו שהיה חילוני נהגנו לערוך שולחן חגיגי בכל ליל שבת כולל יין ,חלה וקידוש. המשכנו במסורת זו  גם לאחר שהקמתי בית משלי. הורי נהגו תמיד להצטרף אלינו ואבא ערך את הקידוש כמעט עד יום פטירתו. אמי נפטרה ממחלה עשרים שנה לפניו.

היום אני סבתא מאושרת לעשרה נכדים ונכדות נפלאים!

הזוית האישית

סבתא: שמחה שהייתה לי ההזדמנות לספר לאייל אודות משפחתי אני מאושרת שכל משפחתי הקרובה קבעה מגוריה במדינת ישראל ונכדיי לעולם לא יחושו אורחים במדינות אחרות…

אייל: נהניתי מאד להתחבר עם סבתא רחל לבדי ולא עם נכדים אחרים,לשמוע סיפורים, לצחוק אתה וגם מאד התחברתי לסיפורים שלה על סבא רבא שלי צבי ז״ל שערך את העיתון הראשון בהרצליה, לחם במלחמת העולם וגם במלחמת השיחרור וכן על סבתא רבתא שלי סוניה שהיתה האחות הראשונה בקופ”ח בהרצליה וכולם אהבו אותה מאד. היה נחמד לבלות עם סבתא ליד המחשב ולא עם ספרים רגילים. אני מקווה שגם סבתא נהנתה להיות אתי.