מאגר סיפורי מורשת

שמי מירי, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי:

בשנת 1982 גרנו בקיבוץ מעלה החמישה. כשעברנו הגיעו איתנו את הכלבה והחתול שלנו וקיבלנו גוזלי בזים לטיפול. ארנון בן זוגי ואני אוהבי טבע עם תשומת לב מיוחדת לבעלי חיים. האהבה עברה אלינו מהחינוך שקיבלנו מההורים, ערכים של שמירת טבע והגנה על בעלי חיים. זוכרת את סיפורי הסבא רבא שלי שגידל בפולין בעלי חיים והעניק לי בסיפוריו את אהבתו אליהם. מינקות כמעט בכל שבת שניה ובהרבה חגים אבי נהג לקחת אותי לגן החיות התנכ"י שהיה קרוב לבית. תמונה שזכורה לי: התעקשתי בכל ביקור להגיע אל כלוב הקנגורו ולראות האם מכיס האמא כבר מציץ ראשו של ״רו״.

בילדותי בגן החיות

לפני המעבר בשנת 1982, עבדתי ברשות שמורות הטבע כמזכירת מחוז צפון. ביתנו הפך למקלט לבעלי חיים פצועים או יתומים, עד שהועברו לטיפול במכון הזואולוגי בתל-אביב אותו ניהל פרופ' מנדלסון, שהכיר היטב את חמי שמעון גלוזמן ואישר את המקלט הביתי. בעלי החיים שהחלימו הוחזרו לטבע. בין בעלי חיים שמצאו אצלנו בית כמשפחת-אומנה היו: גוזלי עופות טרף, עופרים, זיקיות ונחשים.

עופות דורסים במקלט בביתנו

במעלה-החמישה עבדתי בבית ילדים של כיתות ג' ו-ד', הילדים הגיעו בצהריים לארוחה ולמשימות: נקיונות והכנת שיעורי בית. הילדים אהבו ללכת איתי לפינת החי כדי ללמוד טיפול, חליבה, הכנת גבינות מחלב כבשים ועוד. ההליכה לפינת החי הייתה כפרס, הילדים ביצעו את המטלות בצורה נפלאה ובמהירות תוך שהם עוזרים האחד לשניה. סיוע הילדים בפינת-החי הפך למשמעותי ועזר להחזקת המקום ולטיפוחו. האהבה, הכבוד וההערכה לבעלי החיים תפסו מקום משמעותי ונוצרו קשרים מיוחדים בין בעלי החיים לילדים.

ילדי הקיבוץ בפינת החי

האחראי על פינת-החי קיבל הודעה מגן החיות התנכ"י בירושלים שיוכל לבוא ולקבל בעלי חיים. דובר על גוזלי ואפרוחי עופות ויונקים קטנים. האחראי שאל אותי אם ארנון ואני נסכים לבוא איתו כדי לעזור בבחירה. שמחתי על ההצעה וקבענו מועד. נסענו לגן החיות התנכ"י שם נפגשנו עם איציק המטפל הראשי, שהראה לנו בעלי חיים שיוכל להעניק. תוך כדי הסיור התקרבנו לכלוב-האריות. איציק סיפר לנו שנולדו גורים תאומים, הלביאה מתקשה לטפל בהם והם שוקלים למצוא להם בתי גידול. התרגשתי מאוד ושאלתי אם נוכל לגדל את הגורה. לדבריו המחליט יהיה פרופ' שולוב  מנהל הגן. הלכנו למשרד, איציק הציג אותנו ואת בקשתנו, המנהל שאל ותיחקר כדי לבחון אם נתאים למשימה. בין היתר, סיפרתי על ביקוריי בגן בילדותי ועל ההמתנה זמן רב מול כלוב הקנגורו… הפרופ' התבונן לעברי ושאל: היית בלונדינית? אני: ״כן …״ והוא ענה : ״אני זוכר..״. לאחר עוד שאלות הפרופסור סיכם איתנו את העסקה : סכום העירבון, מה ומתי על הגורה לאכול, על תהליך ההחתמה וכמה חשוב שרק בני משפחה יטפלו ויגעו בה, וזאת למען הביטחון שלה והצורך שלה להסתגל לריחות הגוף, מהם הרגלי שינה של גורי אריות, ואני כבר חסרת סבלנות – מתי נקבל אותה?

הלביאה מרי בהיותה גורה

חזרנו הביתה ולאחר כמה ימים הגיע הטלפון הגואל ומרי (Mery) גורת האריות הגיעה. קטנה וחמודה, הראינו לה את מתחם השינה שהכנו בעבורה, היא קיבלה את הבקבוק הראשון והכירה את ילדינו ששמחו איתה. הכלבה ומרי התיידדו.

כלבתנו ומרי הלביאה יחד

בלילה הראשון מרי התקשתה להירדם במתחם השינה שלה ויבבותיה לא פסקו, גם כשקמנו ללטף ולנסות להרגיעה. הוצאנו אותה והחזקתי אותה על ידי, מרי נרגעה ושמנו אותה על המיטה. מרי החליטה שאוזני היא נפלאה במקום מוצץ, ונרדמה. בסביבות אחת וחצי בלילה מרי התעוררה, הגיעה זמן הבקבוק. היא הלכה בעקבות ארנון למטבח וחיכתה.  מרי גדלה, קיבלנו הנחיות מאיציק המטפל. יום אחד אמר שאפשר לקחת אותה עם רצועה החוצה כדי שתחוש את הטבע. מרי שמחה לצאת החוצה עם קצת חשדנות בהתחלה. רוב הכלבים והחתולים נעלמו כאשר הריחו את ריחה.

מרי גדלה אצלנו מספר חודשים, ומ״גורונת״ קטנה הפכה לגדולה, ניסתה לנשוך בשיניה, לנסות את ציפורניה, ואני הייתי אז בהריון מתקדם. הלילות עם ההשכמה אחרי חצות לא היו קלים. החלטנו החלטה לא פשוטה שנחזיר את מרי לגן החיות. הפרידה היתה כואבת ועצובה, אך ידענו שעשינו את המירב בעבורה.

מסמך החזרת מרי הלביאה שלנו

הזוית האישית

סבתא מירי השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי ותועדה על ידי שקד והדר. התכנית נערכה בבית הספר מבוא הגליל באיילת השחר, התשע״ט.