מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בכפ"ח הקרוא אז 'ספריה'. בייתי היה בית ערבי, חדרים מרווחים ותקרה גבוהה. הגן שלנו היה מכל שכבות הגיל. מכיתה א'-ח' היינו 9 בנות, מהכפר ותוחלת ביחד.

כשהייתי בת 5 עברנו דירה למרכז. החיים היו מאוד קשים. לא היה גז ותנורים, שירותים היה אחד לכל השכונה, המקרר הייתה קופסת קרח שחילקו פעם בשבוע. כיבסו ע"י פרימוס. תמיד היינו שומעים יללות תנים מפחידות. את העופות היינו קונים ומכשירים לבד, בכל כפ"ח הייתה צרכנייה אחת. חתונות ואירועים היו חוגגים בביהכ"נ וכל נשות כפ"ח היו עוזרות לבשל.

הרכבת לא עברה בכל מקום, היא הייתה סך הכל בוטקע קטנה למכירת כרטיסים. תמיד שיחקנו משחקי רחוב. עברתי לתיכון 3 שנים ואח"כ לסמינר שנתיים, לא היו בגרויות. היינו קרובות אל המורות.

הכפר לאט לאט גדל והתפתח, כבר היו שירותים פרטיים בכל בית, אנשים הוסיפו חדרים לבתים, בהתאם לצורך בלבד. כשסיימתי את הסמינר הייתי עם קבוצת בנות שהלכו לעבוד בביה"ס תענך. נפגשתי לראשונה עם משפחת שליחים. הפעילויות שם היו מאוד יפות. נהניתי מאוד.

לקראת סגירת השידוך שלחתי מכתב לרבי. חיכיתי לתשובה חודש ימים, לא היו פקסים וטלפונים. הרבי בירך אותנו במזל-טוב…. כשהתארסתי כל כפר-חב"ד באו לאחל מזל-טוב. הרגשנו משפחה אחת. כולם באו להשתתף בשמחה ואיחלו מזל-טוב.

בכפ"ח לא היו אולמי חתונות. התחתנתי באולם בתל-אביב, כמעט כל כפ"ח הגיעו. נולדו לנו 7 ילדים, 6 בנים ובת, כשהיא נולדה בנינו בית.. התווספו לנו 3 בנות וב"ה יש לנו היום כ10 ילדים. לפני חודשיים כשהבת שלי חגגה 40 עברנו לבית שבנינו. אנחנו מאוד מאושרים במה שיש לנו.

רגעים מיוחדים

– כשנסענו לאהל של הרבי    – שאחותי רחל נולדה   -את הבובה שהייתה לי.

– כשסבא שלי נפטר. הוא היה אדם צדיק, בעל מידות טובות. היה לו חנות ירקות, למי שלא היה מה לשלם הוא נתן בחינם. כשמישהו פתח חנות מתחרה בכפר, סבא אמר לו שהפרנסה היא מה', והראה לו איפה השוק הסיטונאי. שהוא נפטר היה יום חרפי, רוחות וגשם חזקים בצורה קיצונית.

– כשהיו נוסעים לרבי לחגים, היו מארגנים מסעים וכל כפ"ח היו מגיעים לשדה התעופה כדי להיפרד מהם. בשדה הייתה מרפסת שמשם ראו את המטוסים טסים ונוחתים. בכביש שליד המטוס שנחת היו אנשים שרקדו.

היו מלווים עד פתח המטוס. דבר נוסף שריגש אותי זה שהיו התוועדויות שכל כפ"ח השתתפו בהם.

הקשר שלי לרבי:

פעם ראשונה הייתי אצל הרבי לפני 35 שנה, ראיתי אותו נכנס ל770 בתפילת ערבית בחג סוכות. השירה כשהרבי נכנס הייתה מאוד מרגשת, התרגשתי לראות את הרבי פעם ראשונה, זה נשאר חרוט לי לכל החיים. אף אחד לא הכין אותי לזה. אמא של גיסתי אמרה לי שאני צריכה לדעת שאני הולכת למלך ואני צריכה ללבוש בגדים הכי יפים.

מהיחידות, אני זוכרת את המבט של הרבי שאי אפשר לתאר בכלל. המבט חודר לנשימה, מרעיד אותה. כשיצאתי מהיחידות, לא יכולתי להפסיק לבכות, בכיתי חצי שעה (!) רק מהתרגשות. לפעמים אני חושבת שממש אי אפשר לתאר את היחידות. מה שקורה בנשמה ובלב, זה רגש שאי אפשר להבהיר אותו. בפעם השנייה הכנסתי לרבי מכתב והוא ענה לי 16 תשובות על פתק אחד. המזכיר מאוד התרגש, וכמובן גם אני…

חפץ יקר לי במיוחד

תהילים שהרבי קרא בו אחרי קריאת התורה ביום חמישי ד' אייר תשל"א, אבי (משה) נתן לי במתנה