הכנסת אורחים מעל הכל
<?xml encoding="UTF-8">הנכדה דבורה לאה נחימוביץ מספרת את סיפורה של סבתה מרים ליכט.
אולם דודתה, אחות אימה, ציפורה ובעלה יהודה נשארו עדיין באירופה.כשקמה מדינת ישראל, בשנת תש"ח הגיעו לארץ ניצולי שואה רבים מאירופה. ביניהם היתה גם הדודה צפורה והדוד יהודה.
לדוד, יהודה הייתה חנות ספרים גדולה בהונגריה.ולפני שהוא עזב את הונגריה הוא חשב להמשיך בארץ למכור ספרים ולהתפרנס מכך. הוא שלח את כל הספרים באניה לארץ ישראל. הוא תכנן לפתוח את החנות בארץ. אולם דודי חיפש ולא מצא מקום מתאים. לבסוף, לאחר שהספרים הגיעו, ולא הייתה כל אפשרות להשיג מקום מתאים. סבתא רייכל הסכימה בשמחה שמכירת הספרים תיערך בביתם. למרות שהבית שלהם היה קטן מאד, הבית הכיל חדר וחצי, פינת אוכל, מטבח קטן וחדר אמבטיה שהיה משותף לכל השכנים. בחדר הגדול ישנו שלושה ילדים, ובחדר האוכל הניחו את הספרים בערימות עד לתקרה. רק לאחר מספר שנים חנות הספרים עברה מהבית ברעננה לירושלים.
מספר חודשים לאחר שהגיעה דודה ציפורה לארץ, הגיעו דודים נוספים לארץ, אף הם היו ניצולי שואה. היו אלו :אחותו של אביה, בעלה עם שני ילדיהם הקטנים, ורדה'לה תינוקת בת שנה שהייתה כמעט בגילה של סבתי, מרים ומשה בן השבע. מוישלה היה ילד מסכן ופחדן, הוא חווה את השואה. במהלך המלחמה החביאו אותו במקומות שונים ללא ההורים, ושם הוא לא תמיד קיבל אוכל ומים. הוא עבר תקופות ארוכות של רעב וצמא קשים. הוא היה ילד מאד עצבני ורגיש. הוא התנהג באופן מוזר, הוא היה אוסף אוכל ומחביא אותו בכיסים שלו, הוא חשש שמא לא יהיה לו מה לאכול בעתיד….
חלפו שנים, ואימה, סבתא רייכל יצאה לפנסיה, לאחר שנים רבות של הוראה.. היא החליטה להתנדב וללמד באולפן עברית. היא לימדה עולים חדשים שהגיעו מרוסיה, פולין, ועוד. היא נעזרה בכך שהיה לה ידע בהרבה שפות, וכך היא יכלה לתרגפ להם בשפה שלהם. ובכלל היא גם ידעה לשמוע, ולהקשיב וגם להבין את הבעיות והקשיים שלהם.
מילון
ניצולי שואההם היהודים ששרדו את הרדיפה הגירוש ורצח העם היהודי במלחמת העולם השניה על ידי הנאצים.
מלחמת ששת הימים
היתה מלחמה מבוקר 5 ביוני עד ליל העשירי ביוני 1967 בין ישראל לבין מצרים, ירדן וסוריה שנעזרו במדינות ערביות נוספות, במהלך המלחמה כבשה מדינת ישראל שטחים נרחבים בסיני, רמת הגולן ובירושלים את הכותל המערבי.