מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1947 התעורר בהוריי הרצון העז לעלות לארץ הקודש, לארץ ישראל, ולסייע בבניית הארץ.

הם החליטו לעזוב עבודה ומשפחה במרוקו והחלו להתארגן לעלייה.

כל ההתארגנות הייתה בסתר, במחתרת, והכול התנהל בסודיות אל מול שליחי תנועת ״אליאנס״, שהגיעו מישראל למרוקו ועודדו את הצעירים להגשים את חלומם.

ההעברה לישראל נעשתה באמצעות ספינות, שלא פעם נתפסו על ידי הצבא הבריטי והועברו למחנות בקפריסין.

בסוף שנת 1947 הצליחו הוריי להגיע לחוף עתלית ומשם הועברו במשאיות למחנה עולים בפרדס חנה.

הוריי שוכנו באוהל, יחד עם מספר רב של עולים אחרים שבאו ממדינות שונות. התנאים באוהל היו קשים וללא פרטיות.

כל משפחה קיבלה תלושי מזון לקבלת מוצרים בסיסיים. את אבי, עקב גילו הצעיר ומבנה גופו הבריא, לקחו לעבודות בנייה וסלילת כבישים. אמי עזרה בקליטתם של עולים חדשים.

הזוית האישית

סבתא מספרת על עליית משפחתה לארץ ישראל ועל השנים הראשונות בארץ