מאגר סיפורי מורשת

שמי גילה חן, נולדתי בתאריך 12/1/1957 בירושלים כילדה שלישית מתוך שישה ילדים. להורים שלי קוראים מירה ודוב ז"ל בר-עם. תקופת הילדות הראשונה שלי הייתה בטבריה משם התגלגלתי לכמה מקומות שתקראו עליהם בהמשך. הייתה לי ילדות מאוד עשירה ומעניינת. סיימתי את לימודי בבית הספר, הלכתי לצבא, השתחררתי והתחתנתי. נולדו לי ארבעה ילדים וחמישה נכדים וכן ירבו…

זה סיפורי בהרחבה:

אני דור שני לשואה. סבתי ואמי נולדו בצ'כוסלובקיה. אמי גדלה במשפחה מאוד אמידה, היו להם עוזרים ומטפלות לילדים. אמי קראה לסבתא שלי בשמה ולא "אימא". אבי נולד בהולנד, את הסבים והדודים מצד אבי לא הכרתי, הם הושמדו במחנות ההשמדה אושוויץ וסוביבור.

אבי ואמי נפגשו בארץ והקימו משפחה גדולה בת שישה ילדים. מכיוון שלא היה לנו אף פעם בית משלנו, עברנו בין הרבה דירות בכל מיני מקומות בארץ ובחו"ל. שם למד אבי רפואה. מאז שאני זוכרת את עצמי הרגשתי צורך לשמור על כולם, כדי שהמשפחה תישאר ביחד. זאת בגלל הסיפורים שאימי סיפרה לנו בילדות. בילדות שלנו לא הקריאו לנו סיפורים מהספרים, אבי המציא סיפורים בראשו ואמי סיפרה לנו את סיפור הילדות שלה, על איך הם ברחו ממקום למקום בזהות בדויה כדי שהגרמנים לא ימצאו אותם וישלחו אותם למחנות. את סיפור הבריחה של אמי, אחותה סבתי וסבתה אפשר לקרוא ביומן שכתבה דודתי בזמן בריחתם והוצא לאור על ידי 'יד ושם', שנקרא "היום הוא יומנו".

אני בילדותי

הדרך בה ההורים שלי גידלו אותנו הייתה שונה קצת מכל מה שהכרנו סביבנו. ההורים שלי גידלו אותנו עם המון אהבה. אני חושבת שהמשפחה הגדולה שלנו באה כפיצוי על כך שכל המשפחה של אבי הושמדה (ההורים שלו ושושלת אחיו), ואצל אמי לא היה מספיק רגש במשפחתה. אומנם כסף לא היה חסר אבל מגע אישי היה חסר.

אני ומשפחתי – מאלבום התמונות שלי

מכויון שעברנו הרבה פעמים דירות במקומות שונים בארץ ובחו"ל, היה מאוד קל להתרגל למקומות חדשים ולהכיר אנשים חדשים. אהבתי לעבור ממקום למקום. זו הייתה אפשרות לפתוח דף חדש. אומנם לא היו לי חברים ותיקים "מהגן עד לתיכון", אבל היו לי הרבה מאוד חברים טובים מכל הארץ והרבה מאוד חוויות. תמיד אמרתי, שכשתהיה לי משפחה אני אגדל אותם כמו שגידלו אותי, מוגנים ועטופים באהבה.

גם היום, כשיש לי כבר ארבעה ילדים וחמישה נכדים, אני מאמינה שאהבה והקשבה הם הפתרון הטוב ביותר לכל בעיה. לתת לכל אחד את הזמן שלו להקשיב ולהכיל. לעשות איתו את הדברים שהוא הכי אוהב וגם כמובן להיות כולם ביחד. חשוב לי מאוד לשמור על קשר עם כולם ולעשות חגים ושבתות ביחד, אני עדיין חייבת לשמור על כולם.

נכדי

המשפחה המורחבת 

הזוית האישית

גילה: נהניתי מכל רגע ואני חושבת שתכנית זו של הקשר הרב דורי חשובה מאוד ומחזקת את הקשר הבין דורי.

אביה: נהניתי לעבוד עם סבתא. אהבתי את הסיפור של סבתא. מאוד התחברתי לתכנית.