מאגר סיפורי מורשת

כאשר הגענו לכפר סבא אימא חשבה שלא תלד יותר. להפתעתה התברר שהיא בהיריון בפעם ה-11. כשילדה, בן גוריון ראש הממשלה הראשון,  בא ללחוץ את ידה מאחר וזה היה הבן ה-10 במשפחה ובמדינה היה נהוג שלכל משפחה שיש לה 10 בנים בן גוריון בא לבקר ונתן סכום כסף. אימא לא הראתה סימני התלהבות. בן גוריון שאל אותה: "את לא שמחה שנולד לך בן?" והיא ענתה: "רציתי בת".

 

אמי הייתה עסוקה לטפל באחי שנולד ובנוסף לכך היא לא ידעה עברית והדבר היקשה עליה ולא יכלה לטפל בי. לכן הלכתי לגן עם אחי שגדול ממני ב- 3 שנים, שבעצמו היה זקוק להשגחה ואנשים חשבו שהלכנו לאיבוד והחזירו אותנו הביתה, ומאז אחי הגדול היה אחראי עליי. איתו הייתי הולכת לביה"ס והוא גם קנה לי את הילקוט והספרים לביה"ס ובגלל זה נעשיתי ילדה עצמאית. בכיתה ב' הזמינו את כל הילדים שנולדו עם קום המדינה לטיול בארץ. כולם באו עם ההורים ואני באתי לבד. ומכיתה ג' עד הסמינר אני רשמתי את עצמי לתיכון ולסמינר ועבדתי בתור גננת באשדוד. ושם הכרתי את בעלי.

 

לפני החתונה כל השכנים מתגייסים לעזרה ודואגים למקומות שינה ולאוכל למשך שבוע ימים. כמה ימים לפני החתונה כל השכנים מוזמנים לחינה שנמשכה כל הלילה עם לבוש מיוחד לכלה. הלבוש מאד כבד וגם יקר, כך שהכלה מרגישה כבדה. כל האורחים שמחים ומתפעלים ורוקדים והכלה בקושי זזה ומחכה לסיום.  בינתיים הזיעה שלי נוטפת ואנשים רוקדים ומושכים אותי לרקוד איתם. אני כמעט נופלת והם מחזיקים את  הראש בגלל הכובע הכבד שעל ראשי שנקרא גרגוש. על הידיים היו לי תכשיטים מהאצבעות ועד המרפק והייתי צריכה לעשות תנועות בידיים של הודיה על היום היפה והחשוב הזה. אני מנסה לעשות זאת והחברים מסביב עוזרים לי להרבות בכל מיני תנועות ומצטרפים אלי בריקוד. ואני כל הזמן מחכה לסיום. כשהוא מגיע אני לא מסוגלת לחכות והולכת להחליף בגדים. לאחר מספר ימים מתקיימת החתונה הרגילה ולמחרת החתונה בבוקר באים אורחים ושכנים, אוכלים, שרים ומברכים עד הצהריים. לאחר מכן נחים ומתכוננים לארוחת צהריים בשרית ואז שוב שרים דברי תורה. אחר כך יוצאים למנוחה קלה ומתכוננים לארוחת הערב, שבה משתתפים גם האורחים והשכנים בהכנת המאכלים. ופה מצטרפים כל הסיפורים איך הייתה החתונה בתימן. כל אחד מספר על החתונה שלו ועל הדברים המיוחדים והמצחיקים שהיו לו.