מאגר סיפורי מורשת

שמי נורה טייב, נולדתי בטריפולי שבלוב בשנת 1947 בורכתי במשפחה גדולה המונע תשעה אחים. שלושה בנים ושש בנות. עליתי לארץ בשנת 1950 באוניית תיאודור הרצל (אוניית מעפילים), שהורידה אותנו בנמל חיפה. למרות שהשנים הללו מאוד מעורפלות הזכרונות הראשונים שלי מאותה תקופה מתחילות בגיל חמש, שנה לאחר עליתי לארץ ישראל.

בהמשך לתהליך העלייה גרנו במעברות עולים שנמצאות בנתניה, משם עברנו לשכונת דורה כשהייתי בגיל שמונה. באותה תקופה התחלתי את דרכי הלימודית כאשר, התגלתה לי דלקת מפרקים שגרמה להמון חיסורים, לבסוף הדלקת מנעה את כניסתי לתיכון. אני זוכרת שבבית הספר היסודי היינו עושים ספורט במשך עשר דקות כל בוקר. לא היו צהרונים ולכן אכלנו בקפיטריה שנמצאת בבית ספר. אומנם לא השלמתי בגרויות עקב האתגרים הרבים, בכל זאת נלחמתי ובדרך שלי מצאתי מקורות השראה והעשרתי את הידע שלי מניסיון חיים רב. ככל שהחודשים והשנים חלפו השתלבתי יותר ויותר בקהילה היהודית במדינת ישראל הצעירה, למדתי מקצוע שליווה אותי כל החיים ועזר לי להקים משפחה צעירה בארץ הקודש. את דרכי האישית ליווה אותי בעלי. אומנם הכרנו בגיל עשר בתור ילדים, את הרומן בנינו התחלנו בצבא. הקמנו משפחה ונולדו לנו שתי בנות שממלאות אותנו באהבה כל יום מחדש.

הזוית האישית

שגיא ואפרים: נהנינו מאוד ללמוד על חייה של נורה להיפגש איתה וללמד ממנה המון.

נורה: קשר בין דורי הוא דבר שצריך לשמר, חשוב לדעת ללמוד ולהסיק מסקנות מניסיון של כל דור ולהמשיך את המורשת של הדורות שהיו לפנינו.