מאגר סיפורי מורשת

סבא פנחס גרין מספר על הכותל המערבי – בעבר ובהווה 

1948

בילדותי, עד לשנת 1948- נהגנו ללכת עם אבא, בעיקר בחגים, לכותל המערבי. זאת הייתה חויה מרגשת, אך גם די מפחידה, ראשית הדרך לכותל, הלכנו, כמובן ברגל (למי היתה מכונית אז?). הדרך עברה ברובע הערבי והערבים לא היו תמיד ידידותיים. בסוף מסלול ההליכה, ביציאה מסימטה צרה, התגלה לפתע הכותל במלוא הדרו וגודלו.

בכותל היינו מתפללים ושמים פתקאות עליהם רשמנו את בקשותינו, והנחנו את הפתקים בין האבני הכותל הגדולות. בעיקר היינו מבקשים בריאות לאימא שלי, שהיתה חולה מאד. בתום הביקור, היינו חוזרים, ברגל כמובן, הביתה.

1967

כעבור שנים, כאשר שוחררה ירושלים לאחר מלחמת ששת הימים, בשנת 1967, הלכנו עם אבא לראות את העיר העתיקה. אבא הלך ובכה כל הדרך, כל בית עורר בו זכרונות ילדות.

 הכותל המערבי

כשהגענו לאזור הכותל נדהמתי: מיד עם השחרור פינו עם בולדוזרים את כל האזור שבקידמת הכותל, יצרו את הרחבה הגדולה שמוכרת לנו היום והכותל, שנראה כבר מרחוק, נראה כל כך קטן…..

נכון שחוץ מהעובדה שבעבר, בגלל שרחבת הכותל הייתה צרה מאד, כ-3 מטרים, נאלצת להרים את הראש כדי לראות את הכותל למלוא גובהו. בנוסף  בזכרונותי משנת 1948 הייתי ילד בן שמונה, מה שעשה את הכותל גדול עוד יותר…….

חוגגים לסבא בוני, יום הולדת 80

הזוית האישית

אורי גרין אמיר: מאד נהנתי מתהליך יצירת העבודה, למדתי המון על סבא שלי. למדתי על ילדותו ועל התרבות שהייתה בבית ואני מאחל לסבא שלי שיחייה עוד המון המון שנים ושנבלה יחד הרבה זמן.