מאגר סיפורי מורשת

אני סבתא חני ילידת 1955, אמא  לשלוש בנות, סבתא לשמונה נכדים נשואה לסבא אריה, כיום עוסקת באימון וטיפול ב NLP ודמיון מודרך לילדים בני נוער ומבוגרים. ילידת הארץ, גדלתי במושב ליד נתניה בשם כפר חיים.

הורים

הוריי, מיכאל וחיה ילידי פולין. מעט סיפורים שמענו בבית על שנות חייהם בפולין. משפחתו של אבי, נכחדה כולה בשואה, וממשפחתה של אמי נותרו שני אחים. אבי הצטרף לשורות הפרטיזנים ונלחם נגד הנאצים, ואמי ברחה לרוסיה. יותר מכל אני זוכרת את סיפוריה על דרך בריחתה, בקור ובשלג בתנאים בלתי אנושיים עד הגיעה לפאתי רוסיה.

שנות ילדותי

ביליתי במושב את שנות ילדותי הראשונות. במיוחד זכורים לי, ריחות ההדרים בעונת החורף. ריח האדמה עם בוא הגשם הראשון. ריחות החציר וקולות התנים שייללו בלילות. וכן, תקופת הגן ובית הספר היסודי.

בשל היותי ילדה רגישה מאוד, לעיתים קרובות מאוד הייתי בורחת מהגן הביתה, בכל עת שחשתי עלבון. אמי הייתה מחזירה אותי לגן, אחרי שהקשיבה והכילה את הקושי שחוויתי. ארוחת העשר תמיד חיכתה לי על השולחן.

כשעליתי לבית הספר, התקשיתי בלימודי החשבון ומכיוון שבית הספר במושב היה קטן, מספר התלמידים מצומצם (כחמישה עשר תלמידים בכיתה), קיבלתי מענה לקושי שלי. כמו שאר התלמידים שחוו קשיים במקצועות אחרים.

שנות נעורי

כשמלאו לי עשר שנים, עזבה משפחתי את המושב ועקרה לנתניה. השנים הבאות, היו לא פשוטות עבורי מבחינת ההתאקלמות החברתית. חשתי שהגעתי לסביבה זרה ומנוכרת. אפשרתי לעצמי להשתלב בתנועות נוער כמו בני עקיבא שהיה סמוך לביתי. כשמלאו לי ארבע עשרה הצטרפתי לשומר הצעיר. שם מצאתי מענה לצרכים החברתיים שלי. באותה שנה, אמי הלכה לעולמה באופן פתאומי למרות, שחשה כמה חודשים לפני שנפטרה כי חייה עומדים להסתיים ושיתפה אותי, בתחושות שלה, המוות של אמי היה בעל משמעות רבה בחיי. ברבות הימים, הבנתי כמה עוצמה, כוח, אומץ וענווה היו בה. הזנתי את עצמי ולקחתי את תכונותיה אלה למסע חיי. למדתי בבית הספר שרת, במגמה דו לשונית וסיימתי את לימודי סמוך לפרוץ מלחמת יום הכיפורים.

שירות צבאי

עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים, התגייסתי לצבא, שרתתי ביחידת מערכות ההוצאה לאור של צה"ל. תקופת הצבא הייתה עבורי יציאה לעצמאות, ואולי בעצם חוויתי בפעם הראשונה, איך זה מרגיש להיות פיזית מחוץ לבית. במלאת שנה למלחמת יום הכיפורים, הוציאה מערכות חוברת מיוחדת, ובה תיעוד של מפקדים ולוחמים על קרבות עקובים מדם שזורים בסיפורי גבורה, אומץ, הקרבה ולחימה עיקשת כשהמציאות בשטח נראתה כמעט בלתי אפשרית. במהלך העבודה על הוצאתה לאור של החוברת המיוחדת, נחשפתי למפקדים ולכותבים, אנשים בעלי שם כמו: אבשלום קור, אלייקים רובינשטיין (שלימים כיהן כיועץ המשפטי לממשלה), יעקוב שרת, סופר ועיתונאי, המשורר אלירז שדה שהיוו עבורי מקור ללמידה והשראה.

נישואים וילדים

עם תום שירותי הצבאי נישאתי לאריה ולאחר כשנה נולדה בתנו הבכורה חיה על שם אמי. באותה עת התחלתי בלימודי ההסמכה כגננת ואריה לקח על עצמו לטפל בבתנו הפעוטה. לאחר ארבע שנים נולדה בתנו השנייה טובה הקרויה על שם אמו של אריה בעלי. את יפעת בתי השלישית ילדתי כשמלאו לי שלושים. כשמלאו לחיה בתנו הבכורה עשר, עברנו להתגורר בפרדסיה. טובה עלתה לכיתה א ויפעת נקלטה בגן הדתי. חיה ויפעת רכשו חברים חדשים, לעומת זאת, טובה חוותה קשיים לימודיים וחברתיים. הצד החזק של טובה היה ועודנו ריקוד ג'ז. במופעי יום העצמאות רקדה תמיד בשורה הראשונה, והיתה הבולטת מבין כולם. חיה, היטיבה במשחקי כדורסל וכדורגל בעיקר עם הבנים, והייתה ה"מסמר" החברתי. כשהגיעו הבנות למצוות חגגנו וכשקיבלו תעודות הערכה בלינו. כך חלפו להם השנים, הבנות בגרו, חיה התגייסה וחוותה קושי לשהות מחוץ לבית, למרות ,שהתקבלה לקורס מדסיות שהיה כמעת בלתי אפשרי. טובה, שרתה בחייל האוויר וכך גם יפעת ששירתה כקצינה. טובה, מנהלת מרפאת שיניים נישאה ראשונה, לבן זוגה חזי והביאה לעולם את נכדתנו הראשונה, ליה בת ה-14. לטובה וחזי בן בשם איליי בן 11 ובת זקונים בשם יולי בת ה-3. אחריה נישאה חיה, משווקת מוצרים לסלולר לבן זוגה פיטר, והביאה לעולם את נכדותינו מיה בת ה-11 ואמה בת ה-8. יפעת בתנו הצעירה עורכת דין במקצועה נישאה לבן זוגה אורן, וילדה את מיכל בת ה-7, הראל בן ה-4, ומאיה בת ה-1. במערכת היחסים עם נכדינו באים לידי ביטוי הצורך להנחיל לנכדינו ערכים, כמו: כבוד, ראיית האחר, עזרה הדדית, שיתוף פעולה, פתיחות, אהבה, נתינה. מדי פעם, אנו יוצאים עם כל נכד בנפרד ("יום כיף") קוראים לזה, יושבים, אוכלים ומשוחחים. יש ערך מוסף לכל מפגש כזה כשתשומת הלב, ההקשבה והשיח שמתנהל הוא גולת הכותרת.

עיסוק

במשך שלושים שנה, עסקתי בהוראה לגיל הרך. פיתחתי כלים דידקטיים לעבודה עם ילדים בקבוצות קטנות, והדרכתי הורים כיצד להשתמש בחומרים זמינים בבית, כדי להביא את ילדיהם לקפיצת מדרגה בתחום הדידקטי.

במסגרת עבודתי בפרויקט פאקט (לבני העדה האתיופית), בניתי מודל למרכז העשרה שהכיל, הדרכת הורים, מוכנות לכיתה א, משחקייה, טיולים והפעלות. העבודה עם בני העדה הייתה מרתקת, חשתי סיפוק עצום ואושר גדול. במהלך השנים, פניתי ללימודים בתחום הטיפולי והחינוכי כמו: הילינג, רייקי, קבוצת החמש, מעגלי הכוח והנחיית קבוצות הורים לילדים עם בעיות התנהגות מאתגרות. הלימודים בתחום הטיפולי מאפשרים לי כיום אבחון וטיפול מרחוק וחידוד האינטואיציה. פרויקט פאקט שבו הייתי מועסקת מומן על ידי קהילת יהודי דטרוייט. בתום שתים עשרה שנים, הקהילה הפסיקה את המימון והתמיכה במרכזי העשרה, והפרויקט חדל מלהתקיים.

העשור המשמעותי בחיי

בסוף שנות החמישים לחיי מצאתי את עצמי על פרשת דרכים, הצורך לאתגר ולהביא את עצמי לידי מימוש בערו בי, חיפשתי כיוונים חדשים, יבוא, מוצרים יחודיים מסין. משלא הגעתי לכלל החלטה פניתי למתקשרת: "היעוד שלך הוא בתחום הטיפולי את טובה ומצליחה עם ילדים ומבוגרים פני ללימודי NLP, הרחיבי את עצמך גם לתחום ההנחיה, הנחיית הורים וילדים, קבוצות ילדים. יצאתי ללימודים, הרחבתי את ארגז הכלים שלי בתחומי לימוד נוספים כמו, CVT ואימון אינטגרטיבי, התמחיתי בטיפול בילדים ובני נוער, וממשתי חלום של שנים לטפל ולעזור למבוגרים, בני נוער וילדים.

חפצים מהעבר

שעון היד של אמי וטבעת הנישואין הם הפריטים המשמעותיים ביותר עבורי ואותם הצגתי בפני המשתתפים. את שעון היד של אמי, אני עונדת לאירועים מיוחדים, כדי לשמור ולשמר, ואת טבעת הנישואין אני עונדת דרך קבע. מתבוננת ונזכרת באישה ובאמא הנפלאה שהיתה לי לפרק זמן כל כך קצר.

הזוית האישית

חני: המפגשים עם מיה חזקו עוד יותר את הקשר ביננו. פתחתי עבורה צוהר לעולם של סבתא חני, כפי שלא הכירה עד כה. שיתפתי אותה, בחוויות שנצרבו בתודעתי. חוויות שמתוכן צמחתי, התחזקתי והפכתי למי שאני היום.

מיה: חווית המפגשים עם סבתא: היה לי כיף להיפגש עם סבתא בבית הספר, כי זה משהו לא רגיל. היה כיף לדעת את הסיפור של סבתא. כל מפגש היה כיף עוד יותר, כל מפגש גיליתי דברים חדשים על סבתא.