מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במעברת עולים ברעננה בשנת 1950. בהתחלה גרנו באוהל קרוע. הקור בחורף והחום בקיץ, עם כל מיני חרקים למיניהם, צפרדעים, שועלים וכ"ו. כעבור שנתיים שיפרו את תנאי המגורים והעבירו אותנו לצריף בן חדר ורבע, שבו אכלסו חמישה נפשות – שני הורים, אחות של אימא היות והבעל הלך לאיבוד בבריחה מהגטאות (כעבור שנה וחצי נמצא הבעל באיחוד משפחות). ישנו שניים על מיטה, אחד עם הרגליים של השני, צפיפות נוראית!

 

 סבא בעגלה ולידו אחותו הגדולה מחזיקה בובה

 

המטבח הכיל: פתיליה סירים, כוסות, צלחות וכל הקשור למטבח ללא כיור. את הכלים רחצה אמא בברז בחוץ. מקלחות שירותים מחוץ לצריף ושם התרחצנו. בכל תקופת הילדות עד גיל 9 לא היה חשמל בבית. הגן היה בתוך המעברה ועד גיל 6 עשיתי מקלחת בתוך גיגית ששימשה גם לשטיפת כלים ולכיבוס בגדים.

המשחקים שהיו לי ולאחותי בילדות היו מאוד זולים, בובות ישנות וכ"ו. משחקי החברה בחוץ עם ילדים היו: קלאס, קפיצה בחבל, תופסת, כדור-רגל(עשוי מגרביים קרועות סמרטוטים קרועים וסוודרים קרועים וכ"ו).

המכולת של המעברה, שבה היינו קונים את מוצרי הצריכה, שולמו בתלושים. אבי עבד כטרקטוריסט, אימא הייתה עקרת בית והדודה שהייתה איתנו (לי ולאחותי שימשה כאימא נוספת היות ולא יכלה ללדת ילדים כי בגטו הנאצים כרתו לה את הרחם ) התפרנסה בעבודות ניקיון בבתים של אנשים אחרים.

בשנת 1953 בעלה של דודתי עלה גם ארצה ונעשה איחוד משפחות. בזמן ההכנות לחגים במשפחתנו התחלקו לפי מועדי ישראל ובבית תמיד דאגנו שהחגים המקודשים יהיו לכל המשפחה. זכור לי שראש השנה ניקיון הבית היה "כמו בשיגעון": החלפת הווילונות, מצעים חדשים ועוד. אבי היה דואג למקומות ישיבה בבית הכנסת לימים הנוראים. קניית בגדים לי ולאחותי הייתה פעמיים בשנה – בראש השנה ובפסח.

 

 סבא ואחותו מחזיקים סלסלה בחג השבועות

 

כשבוע לפני החג אימי החלה בבישולים. ע"פ החגים שהגיעו.

החג העיקרי במועדי ישראל היה ההכנה לפסח. הוצאת הכלים הלא כשרים והעלאתם לבוידעם והורדת הכלים הכשרים לפסח מהבוידעם. ביום כניסת החג בבוקר עשינו ביעור חמץ (שרפת החמץ) וכל שאר הדברים השלמים שנשארו הוצאו מהבית למין מחסן לא כשר כהלכתו. וכך חגגנו את כל חגי ישראל לאורך השנה.

 

סבא ואחותו בתחפושות פורים 

 

בבית גידלנו כלב בשם "בובי". הכלב היה כל-כך מיומן שאכל רק מהמשפחה ואימי הייתה משאירה אותו לבד בבית ללא נעילת דלת. יום אחד הופיע עובד מועצה שהיה אחראי על חלוקת תלושים עבור השימוש בצריף (מיסים) הכלב נתן לו להיכנס הביתה אבל לצאת הוא לא נתן (ללא ליווי משפחתי). כך המתין עד שעות הצהריים עד שאימי הופיע ולא הבינה מה קורה ואז עובד המועצה אמר: "אני אתנקם בכלב הזה!".

כעבור עשרה ימים אמי חזרה מקניות, אני ואחותי חזרנו מבית הספר וראינו את הכלב גוסס מול הבית. מתברר שהכלב הורעל ע"י הפקח (מחזה מזעזע ביותר לי לאחותי לאימי ולאבי). פעם בשבועיים היו מביאים מקרן לכל האנשים שהיו במעברה היו מקרינים לנו סרט אילם, ואני הייתי אחראי לגלגל את המלל (מידי פעם).

תיקונים לחלונות, דלתות תוקנו ע"י תושבי המעברה.

ספורט: מגיל 6 במעברה התחלתי לעסוק בספורט בענף הכדורגל. במעברה יצרנו כדורגל מבדים, גרביים ישנות, שמנו שתי אבנים לשער וכך יצרנו משחק כדורגל. ליד מקום המגורים החדש שלנו היה המגרש של "מכבי הרצליה" ואני הצטרפתי לקבוצה. שם כבר היו אימונים יותר מסודרים, עם תכנית עבודה,  למידת יסודות משחק הכדורגל, ובשבתות היו משחקים נגד קבוצות אחרות.

אני הייתי הכי קטן והמוכשר והשתתפתי בשני קבוצות שונות נגד שני יריבים שונים באותה שבת.

כך גדלתי בשנות ה-50  והגעתי בגיל 16 לשחק בקבוצת הבוגרים של מכבי הרצליה, לכן באותה תקופה קיבלתי זימון לנבחרת הנוער של ישראל.