מאגר סיפורי מורשת

פיטר סטנגה נולד בשנת 1945, בדרבן, בדרום אפריקה, משתתף בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם אלה.

פיטר סטנגה מספר לאלה:

 

מדי פעם אחי ואני, מקס שמענו שמועות שאמנו הייתה יתומה. אמנו אף פעם לא דיברה על עברה זה תמיד היה טמון בעבר. לפני מספר שנים נוכחתי בחתונה של הבת של חברים שלי ובשולחן שבו ישבתי שמעתי שאנשים דיברו על יתומים ומישהו שהציל אותם מרוסיה. שאלתי את זה שסיפר את הסיפור (שהוא בעצמו בן של יתומים) אם אני יכול לברר אם אמא שלי במקרה גם הייתה יתומה. הוא נתן לי כתובת אי-מייל של מישהו מאוסטרליה גם כן דרום אפריקאי במקור וכתבתי אליו. הוא מצא מסמכים שהוכיחו שאמי ואחותה היו יתומות.

 

זאת הייתה הפעם הראשונה שגילינו את שם נעורי של אמי (ברודר). הגילוי הזה מאוד הסעיר אותי ואת אחי גם. ניסינו למצוא קרובי משפחה ופרטים נוספים ומצאנו מאיפה היא באה ואת שם הוריה. אוכברג (האיש שהציל את אמי ואחותה) הגיע לפולין בשנת 1921.

 

גילינו שאמי נולדה בתאריך 30 בספטמבר 1913 כשהיא הייתה בת 8. בשנת 1923 הביאו אותן לבית יתומים בשם ארקדיה ביוהנסבורג שבדרום אפריקה. אימצו אותן שם מקס וייטי רובנשטיין. אני רוצה לספר לך על אמא שלי, בינה, ואחותה שרה. אמא שלי שמרה בסוד את העובדה שהיא הייתה ילדה מאומצת. יתומה שנאספה ברוסיה על ידי נדבן דרום אפריקאי ששם לו למטרה להציל כמה שיותר יתומים שעברו זוועות בפוגרומים. אותו נדבן, בשם אוכבורג נסע לרוסיה בשנת 1921, עבר מכפר הרוס אחד למשנהו, לעיתים הוא נסע בכרכרה מובלת על ידי עגלון, ואסף ילדים יתומים שהיו במצב נורא. רובם היו רעבים, לבושים בסחבות  והרבה מהם במצב של טראומה, לאחר שראו איך ההורים שלהם נרצחים בדם קר, על ידי חבורה של קוזקים. אותם קוזקים היו אונסים נשים ונערות, הורגים את הגברים ושורפים את הבתים.

 

בגלל התנאים הקשים הילדים היו גם חולים בטיפוס, חולירע ואבעבועות. הפוגרומים שנערכו ליהודי אוקריינה, משנת 1918 באוקרינה היו ממש שואה, מאות אלפים של יהודים נרצחו, יותר ממיליון יהודים גורשו מבתיהם, והבתים הוצתו באש, רבים עברו עינויים קשים, ונשרפו חיים. כשמדברים על שואה צריך גם לזכור מה עבר על היהודים לאחר מלחמת העולם הראשונה. 

 

אוכברג הצליח לאסוף כמעט 200 יתומים כאלה, את אמא שלי שהייתה בת 7 ואת אחותה הקטנה בת 5. כל הילדים נסעו דרך ארוכה עד שהגיעו ללונדון, ומשם באנייה גדולה הגיעו לדרום אפריקה. ומשם נלקחו שתי הילדות הקטנות לבית יתומים ארכדיה ביוהנסבורג. אנשים טובים היו באים לבית היתומים ובוחרים ילד או ילדה לקחת איתם הביתה. הזוג ללא ילדים מקס וייטי רובינשטיין הגיעו לבית היתומים לחפש ילדה, ולאחר תחנונים הסכימו לא להפריד בין האחיות, אמא שלי ואחותה, הם הסכימו לאמץ את שתיהן.

 

אמא שלי אף פעם לא סיפרה, אולי התביישה, כי הייתה אז סטיגמה להיות יתום מאומץ, ואולי הזיכרונות מילדותה היו קשים מדי. אני מצטער שאף פעם לא הצלחתי לשמוע ממנה את הסיפור. שמעתי זאת רק במקרה, אחרי שערכתי חקירה מאומצת. אני חושב שאמא שלי הייתה אסירת תודה ל"סבתא" על זה שהעניקה לה חיים נורמליים.

 

עם מות בעלה מקס, היא עברה לגור אצלנו. אני זוכר אותה כחלק מהמשפחה וכילד אהבתי את העוגות והעוגיות  שהיא הכינה. היא גם אפתה לחם וחלות.כשהתבגרתי התחלתי להבין את מה שקורה בדרום אפריקה, את האפליה הנוראה של הכושים ורציתי למצוא לי ארץ אחרת.

 

הייתי בתנועת נוער ציונית הבונים. בשנת 1968 20 בגיל  הגעתי לישראל, נרשמתי לאולפן לעברית והתחלתי לעבוד כמורה לאנגלית. בישראל הכרתי את אשתי, דורית סבתא שלך, ואחרי שהתחתנו נסענו שנינו ללמוד בבריטניה לתואר שני באוניברסיטה. עם תום הלימודים ניסינו לחזור לישראל אבל לא הצלחתי למצוא עבודה, בלית ברירה נסענו בחזרה לדורבן  בדרום אפריקה, שם נולדו הילדים שלנו, שלי, אמא שלך ומייקל. בסופו של דבר עלינו ארצה באופן סופי לישראל בשנת 1978. הגענו לרעננה, וכאן אנחנו חיים עד היום.    

 

 

אני באתי לתכנית הקשר הרב דורי עם כמה מטרות. אחת מהן הייתה להכיר יותר את סבי פיטר ואת סיפורו. אני הופתעתי לשמוע שסבי ואחיו לא ידעו שאמם יתומה. סבי, פיטר הסביר לי שבאותה תקופה להיות יתום היה נחשב למשהו רע ולכן אמם אף פעם לא דברה על זה שהיא יתומה.

 

שאלתי את אמי שלי אם היא ידעה שסבתה הייתה יתומה והיא אמרה לי כן ושהיא זוכרת מתי זה קרה. אני מגלה הרבה דברים חדשים כמו שסבתא רבתא שלי הייתה יתומה ואת שמה. הופתעתי לגלות שבאותה תקופה לא היה נהוג לספר שאתם יתומים ואפילו נרתעתי, הרי אצלנו בבית ובכלל בעולם להיות יתום זה לא נורמלי. נכון, אבל זה בהחלט מובן ואף אחד לא נגעל או לועג למשהו בגלל זה.

 

זו חוויה עצומה ללמוד ולגלות דברים על משפחתי ובכלל על העבר שלנו. נדהמתי לגלות שהיו אנשים שהחריבו ופגעו באנשים. בפעם הראשונה ששמעתי על אוכברג לא כל כך האמנתי שהיה באמת כזה איש אצילי ששם למטרה פרטית להציל ילדים. רק אחרי שחיפשנו תמונות בגוגל וראיתי את המצבת זיכרון באמת האמנתי שיש אנשים ששמים את טובת הילדים ובכלל אחרים לפניהם עצמם.

 

יהדות אוקריינה: "יהדות אוקראינה היא קהילה יהודית גדולה במזרח אירופה, באזור התואם לגבולותיה הנוכחיים של אוקראינה. יהודי אוקראינה סבלו מפוגרומים ואנטישמיות גואה שהגיעה לשיאה במהלך מלחמת העולם השנייה, במהלכה קהילות יהודיות רבות נרצחו והושמדו".

 

תשע"ו