מאגר סיפורי מורשת

שמי רינה אשכנזי (בעבר קוגלסקי), מקור שמי הוא שמחה, אני נולדתי בשנת 1951 בחיפה. היום אני גרה בבית הלל ובעברי גרתי בקריית ים. יש לי כיום ארבעה אחים, בעבר היינו שישה אבל שניים נפטרו. למדתי בביה"ס בקריית חיים. אבי היה ימאי ובקושי הספקתי לראות אותו, אבל הוא הביא לי הרבה מתנות מהמדינות שהיה בהם. בילדותי אהבתי פרחים וגם כיום.. בנוסף, רקדתי בלט ושיחקתי כדורסל.

פגשתי לראשונה את בעלי לעתיד בהיותי בת 16: מוטי גר באותה תקופה במושב זרעית שעל גבול לבנון. גם אחי יעקב גר שם באותה תקופה. מושב זרעית באותם ימים היה מושב קטן ומנותק צמוד ללבנון (לא הייתה גדר גבול באותם ימים). באחד מהימים מוטי נסע על אופנוע ונתקע סמוך לגבול. ליעקב אחי הבכור הייתה מכונית והוא הסיע אותו למקום בו נמצא האופנוע. מוטי תיקן את האופנוע תיקון חפוז ונסע לכיוון זרעית, יעקב נסע מאחורי מוטי והאיר לו את הדרך. לפתע שמע מוטי יריות מנשק אוטומטי וקפץ מהאופנוע תוך כדי נסיעה, ויעקב המשיך לנסוע במעלה ההר. מוטי נשאר לבד הרחק מהישוב ובמרחק של עשרה מטר ממנו היו ארבעה מחבלים. יעקב נפצע. כדור חדר את ידו ונכנס לכבד ופינו אותו לבית החולים. חברים מהישוב אספו את מוטי מהמקום. באותה תקופה מוטי הסיע את אשתו של יעקב לבתי חולים ולעתים נסע למשפחתו". שם מוטי פגש את רינה, שלימים נישאו.

רינה ומוטי נישאו כחודשיים לפני מלחמת יום הכיפורים, מוטי גוייס לתקופה של חצי שנה. רינה, שהייתה מורה במקצועה, לימדה באותם ימים בביה"ס בטבריה. כעבור שנתיים נולד בנם הראשון, אלעד, וכעבור כשש שנים נולד בנם השני בועז. רינה ומוטי קנו משק במושב בית הלל ועד היום הם גרים שם, שם גרים גם בניהם אלעד ובועז. רינה מספרת: "בילדותי נהגנו לשתול פרחים ועצים בט"ו בשבט ובערב אכלנו מפירות הארץ. היום אני נוהגת בט"ו בשבט ללכת לחממות ולשתול פרחים ושתילים בגינה."

כיום יש לסבא ולסבתא שני ילדים וארבעה נכדים. הם חיים בבית הלל וגם שאר המשפחה. יש להם מטע פקאנים וצימרים "גן ירוק":

הצימר של סבא וסבתא

הזוית האישית

הנכד כרם: הנסיעה למוזיאון בית התפוצות לימדה אותי הרבה על היהדות.