מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי, מרים ישראל, נולדה בעיר פאס שבמרוקו בשנת 1943 להורים זהבה ואברהם אלברט ישראל.

סבתא מרים למדה בבית ספר היסודי "אליאנס" שבפאס עד גיל 12 (אמצע כיתה ו'). כשהייתה בת 12 עלתה סבתא מרים לארץ ישראל. סבתא מרים ומשפחתה נסעו לעיר קזבלנקה ברכבת בשעת לילה מאוחרת, כדי שלא יראו אותם עוזבים, ובקזבלנקה אספו אותם למחנה שבו ריכזו את כל העולים. הם גרו במחנה כחודש ימים, עד שאספו אותם שוב לנמל, משם הפליגו באנייה לצרפת. בנמל מרסיי שבצרפת אספו אותם למחנה עולים ושם היו עוד כחודש, עד שהפליגו לארץ ישראל. בהפלגה לארץ חגגו למרים בת מצווה. סבתא מרים ומשפחתה הגיעו לנמל חיפה, משם נסעו במשאית למעברה בשם "זרעין" (בין עפולה לבית שאן, ליד עין חרוד), שבה חיו בצריף עשוי מפח. משם עברו למעברה נוספת בשם "מעברת טבעון" (שם הצריפים היו עשויים מעץ), בה גרו שנתיים. כעבור שנתיים עברו לשיכון בטבעון. סבתא מרים למדה בקרית טבעון בכיתה ו' עד ח'. בהמשך למדה שלוש שנים בבית ספר תיכון מקצועי בחיפה, לימודי עיצוב אופנה.

למען האמת, עוד כשלמדה בגן ילדים אהבה ליצור, ומאז ומתמיד זכרה את עצמה שציירה ואהבה מאוד לצייר. בבית הספר היסודי היא זכתה בתואר הציירת הטובה ביותר בכיתה. למשל, כשהייתה בכיתה ז', עוד במרוקו, ציירה עלה שלכת ופרח לבן באופן מדויק מאוד, עד כדי כך שהמורה התפעל מהעבודה ולא האמין לה שהיא ציירה את זה. מלבד ציור, סבתא מרים אהבה לרקום, לעצב בגדים ולתפור, כך שההסללה ללימודי עיצוב בתיכון מקצועי הייתה טובה לה, אם כי היא הייתה טובה מאוד גם במקצועות מדעיים. אך העלייה לארץ והמשבר שנלווה אליו גרם לה להפסיק להעמיק במקצועות אלה לטובת עיצוב האופנה.

כשסבתא מרים הייתה אישה צעירה, היא עסקה בתפירה ועבדה בחנות בגדים, אך תחום זה נזנח כשהקימה משפחה, והיא עזבה את העבודה לטובת טיפול בילדיה. בכל השנים האלה היא המשיכה לתפור בגדים יפים לעצמה וגם לילדים ולאחיינים. מקוצר זמן לא עסקה באמנות, אך תמיד אהבה לעזור לילדיה במשימות הבית-ספריות שדרשו עבודה אמנותית. מאחר והאמנות והאסתטיקה הם כל כך בדמה, היא משתדלת מאז ומתמיד לשלב אותם בהכנת האוכל, כי חשוב שהאוכל ייראה יפה על השולחן, בקניית חפצים נאים לבית וכדומה.

למעשה, סבתא מרים חזרה לצייר ובגדול, כשהצטרפה לפני מספר שנים לחוג במתנ"ס יקנעם וגם לקבוצת קס"ם ביקנעם – קבוצה חברתית ופעילה של ותיקים תושבי יקנעם. מאז סבתא מרים רכשה ציוד לציור, כן לציור, צבעים מתאימים, סוגים שונים של מברשות ומשטחים, והיא מציירת, בהפוגות אמנם, כי יש עיסוקים נוספים ולפעמים בעיות בריאות שמונעות ממנה לצייר. היא גם צופה בסרטונים ביוטיוב על ציורים ותמונות ונהנית ללמוד מהם. סבתא מרים מעידה שהציור מרגיע, מהנה וכייפי, נותן לה סיפוק והרגשה טובה, ושהיא עושה משהו טוב עם עצמה. מעבר לכך, כל בני משפחת אמה עסקו באומנות הצורפות, ואמה, שגם לה הייתה נטייה אמנותית, לימדה לארוג שטיחים והייתה מנהלת עבודה במפעל שטיחים. סבתא מרים הייתה גאה במשפחתה, ושמחה שגם לה נטיות אומנותיות.

העבודות של סבתא מרים הוצגו בתערוכות בחוגים שהשתתפה בהן, היא זכתה לשבחים, ולא הייתה גאה ממנה. הציורים שלה מקשטים את ביתה. הציור האהוב עליה תלוי בסלון, הוא של דולפינים ודגים בים.

ועוד היד נטויה.

הזוית האישית

סבתא מרים: נהניתי מהמפגשים בבית הספר, מהאירוח, מהציפייה לפגוש את הנכדה שלי, ומהשיחות עם הנכדה שלי. היא שאלה אותי שאלות חשובות, ובזכותם נזכרתי בדברים משמעותיים מהחיים שלי.

הנכדה יובל: נהניתי לפגוש את סבתא שלי בבית הספר שבו אני לומדת, התרגשתי לחכות לה ולקבל אותה בשער בית הספר בכל מפגש, ולמדתי עליה הרבה דברים חדשים.