מאגר סיפורי מורשת

שמי רחל, נולדתי בשנת 1944 באומדורמן שבסודן. נולדתי דור שלישי של הקהילה היהודית בסודן. היהודי הראשון שהגיע לסודן היה סבא שלי. למדתי בבית ספר יסודי באומדרמן אצל נזירות כי זה המוסד היחיד שהיה קיים אז. בתיכון למדתי ב"יוניטי היי סקול" (Unity High School), זה היה בית הספר האנגלי בסודן.

לפני עלייתנו לארץ אבי מכר חלק מנכסיו. ברגע שנודע לשלטון שהוא מכר נכס מיד עצרו אותו. המזל שהכסף של אבי היה עדיין בסודן, וכך יכול היה להראות לשלטונות היכן הכסף, והם השתכנעו ושחררו אותו. באותה תקופה דודי נסע לאסמרה שבאתיופיה בתור רופא. הצעד הזה היה הכנה לעזיבת סודן. שנה לאחר מכן קנינו כרטיסי טיסה לאסמרה הלוך וחזור כדי שהשלטון לא יחשוד. נתנו לבחור סודאני שגדל אצלנו בבית את המפתחות לכל הרכוש שלנו (הבית, המכוניות – הכל). מאסמרה לקחנו מטוס לעיר הבירה של אתיופיה, אדיס אבבה. משם טסנו לניירובי שבאוגנדה ואחר כך לטהרן שבאיראן. משם לקחנו מטוס לבן גוריון.

אני מחופשת בפורים

עליתי לארץ בשנת 1966 מסודן לנמל התעופה ע"ש בן גוריון שבישראל.

החיים בארץ 

הגענו לארץ בשנת 1966. ביום הראשון נסענו לנצרת עלית, שם התגוררנו אצל דודי עד שהתפנתה לנו דירה בבניין שהיה בבעלות אבי, שנרכש בשנת 1954. הייתי פקידה בבנק ברקליס barclys. התחתנתי בשנת 1969 ובני הבכור בני שהוא אבא של נכדי זוהר (המתעד)  נולד בשנת 1970. אחרי שהתחתנתי ונולד לי הבן הראשון, עזבתי את העבודה כדי לטפל בבני ילדי הבכור. עשיתי כך משום שאני ובעלי לא בטחנו באף אישה שתטפל בבני, לכן עזבתי את העבודה. מאז לא עבדתי עד שנת 2000, אז ניהלתי חנות בגדים של דלתא. בשנת 2008 כשנכדי זוהר נולד עזבתי את העבודה כדי לטפל בו.

הזוית האישית

הנכד זוהר: היה לי ולסבתי ממש כיף ביחד. אני למדתי המון על עברה של סבתי, והיא למדה המון עליי ועל מחשבים.