מאגר סיפורי מורשת

שלום, קוראים לי מיכל ואני רוצה לספר לכם על אמא שלי ועל סיפור חיי. הורי התחתנו בבוכרה, עיר בברית המועצות. לאמי קראו בלור ולאבי קראו ניסן. אני רוצה לספר על פריט מיוחד שהיה בחתונה של הורי והוא ההינומה שהכלות היו רוקמות במו ידם. אמי עיצבה את ההינומה בצבע לבן ורקמה מעל ההינומה פייטים בצבע זהב. כעבור החתונה, ההינומה המשיכה להופיע על אמי בחגים – ראש השנה יום כיפור ועוד… בנוסף, גם באירועים חשובים אמי הייתה שמה את ההינומה משום שהייתה אישה דתייה. אני מאוד התלהבתי מההינומה, אז אמי אמרה לי: "בבוא העת אני אוריש לך את ההינומה". לאחר שאמי הלכה לעולמה אני קיבלתי את ההינומה ומאז זה אצלי ואני שומרת עליה כל הזמן ואני מקווה שבבוא העת גם אני אוריש לבתי הגדולה אילנה את ההינומה.

 

 

 

 

 

בנוסף, אני רוצה לספר לכם על חוויות ילדותי בבית ספר ובחג הפורים:

אני למדתי בבית ספר אליאנס בפרס, כיום איראן. הגעתי לבית ספר עם אוטובוס ולמדנו 8 שעות. בית הספר היה מחולק לשניים: בנים ובנות,  אך היה גדול מאוד, הכתה נראתה כמו היום. המקצועות  היו: תנ"ך, עברית, חשבון, פרסית, גאוגרפיה, צרפתית, היסטוריה. אני מאוד אהבתי את המקצוע תנ"ך. המקצוע שלא אהבתי הוא צרפתית. הייתה לי מחנכת מאוד קשוחה, אני זוכרת שלא אהבתי אותה. הייתה לי חברה שעד עכשיו אני אוהבת אותה. בצהריים היו לי שעתיים הפסקה. היו לנו הרבה שיעורי בית והרבה משחקים של פעם, בשעות הפנאי.

 

אנחנו חגגנו את חג פורים בחו"ל. התחפשנו ועשינו חגיגות, שרנו ורקדנו. היה מאוד שמח והורים השתכרו. היה משלוח מנות, רעשנים והמון אוזני המן. היום אני מזמינה את כל המשפחה ועושים הצגות ושרים שירים ומשתוללים. ואני שולחת משלוח מנות .אני אוהבת שבחג נמצאים כל המשפחה וחוגגים ביחד. אני אוהבת להכין אוכל מסורתי שכל המשפחה מאוד אוהבים.