מאגר סיפורי מורשת

שמי דוד לבקוביץ. נולדתי בשנת 1952 בכפר סבא למונייק ואסתר לבקוביץ.

התגוררתי במעברה ברעננה, אבי מונייק עבד בתור נהג משאית שהסיע אנשים. כעבור כמה שני, כשהייתי בן 6, התחיל להיות לנו קשה מבחינה כלכלית. למונייק היו חמישה אחים שחיו בארצות הברית. אחיו שכנעו אותו לבוא אליהם לארצות הברית, בכך שטענו "כאן הכסף גדל על העצים".

מונייק החליט שהוא נוסע לשם לבדו על מנת לברר מה המצב שם. לאחר שהות של שנה בארצות הברית, ולאחר שהכין את "הקרקע", הוא הזמין אותי ואת אמי אסתר, אליו לארצות הברית. לקחנו אוניית נוסעים גדולה. אני עד היום זוכר את שמה של האנייה: ss atlantic. דבר נוסף שאני זוכר הוא שמרוב הגודל שלה היא לא הצליחה לעגון בנמל חיפה.

לקחתי איתי להפלגה טיסן שבניתי יחד עם דודי בארץ לפני ההפלגה. באחד הימים הנחתי את הטיסן על הסיפון ונכנסתי לאנייה לאכול. כשחזרתי ראיתי שהטיסן איננו. הטיסן היה מאוד חשוב לי מבחינה סנטימנטלית, כי הוא היה מזכרת מדודי. התחלתי לצרוח בעברית ולבכות. אנשים לא הבינו את שפתי וחשבו שמישהו נפל למים וטבע. החשיבה הזאת הובילה את האנשים לצעוק שצריך לעצור את האנייה. לאחר שהאנייה עצרה, ראיתי את הטיסן במים ואז הבינו מדוע בכיתי וצחקו.

הזוית האישית

הנכד דור: העמקתי את הקשר עם סבי במהלך התכנית.