מאגר סיפורי מורשת

אני מירון זאיידה,  סבא של נדב קליבנוב מצד אמא שלו. נולדתי לפני מלחמת העולם השנייה, בשנת 1934, ב-4 בנובמבר (כ"ו בחשוון תרצ"ה). נולדתי בעיר באקו שבאזרבייג'ן, שבזמן ההוא נמצאה בברית המועצות.

 

 

הורי אבי: יוסף זאיידה וסופיה קאנפל. אבא שלי נולד באוקראינה בתחילת המאה העשרים, בשנת 1902.

שם המשפחה זאיידה מתחיל מהשם ארייה לייב משפולי, שחי בשנים 1724-1811. הוא נודע בעיקר בשם "סבא משפולי" ביידיש: "דער שפאלער זיידע" ביפו יש רחוב בשם "סבא משפולי". האחים והאחיות של סבי שלומה יצאו בסוף המאה ה-19 לארה"ב עם אבא שלהם. סבי נשאר באוקראינה כי היתה לו כבר משפחה משלו. אחרי המהפכה הסוציאליסטית והמלחמה האזרחית ברוסיה, משפחתו של שלומה עברה לעיר באקו שבאזיירבג'יין בשנת 1921. בבאקו היו להם חיים שקטים ולא היתה שם אנטישמיות, האזרבייג'נים נתנו כבוד ליהודים. אבא שלי יוסף זאיידה התחתן עם סופיה קאנפל בשנת 1932, כעבור שנתיים אני נולדתי.

 

הורי אימי:  אמא שלי, סופיה קאנפל, נולדה במוסקבה. כל משפחתה התגוררה במוסקבה בזמן שלטונו של הצאר הרוסי, כי סבא שלה ומשפחתו קיבלו זכות לגור במוסקבה עצמה, כי הסבא שירת בצבא של הצאר 25 שנים. באותה תקופה היהודים יכלו לגור רק במקום מסוים שנקרא "תחום המושב"  

 

החיים בבאקו: משפחת זאיידה שגרה בבאקו היו נפגשים ביחד באירועים וגם סתם בשביל הכיף, הם דיברו רוסית אבל ההורים השתמשו בחלק מהמילים ביידיש. הם חגגו חגים יהודים כגון: פסח, ראש השנה, פורים (בחג זה הכינו אוזני המן). 

 

היו לי 6 בנות דודות אבל לא היו לי אחים ואחיות. בשנת 1942 התחלתי ללמוד בבית הספר, אז לא היו שמות לבניינים ולבתי ספר, רק מספרים.

אני זוכר את השנים בהן התרחשה מלחמת העולם השנייה. היה לנו מזל שגרנו באזרבייג'ן, מזל שסבא שלי החליט לעבור לאזרבייג'ן כי שם המלחמה לא התרחשה, לכן ממשפחתנו לא היו נספים. אבא שלי היה בצבא אבל הוא נשאר בחיים. את בית הספר סיימתי בשנת 1952, בית הספר שסיימתי היה אחד מהטובים בעיר. שם למדתי את המקצועות ברוסית. באותו בי"ס למדה גם בתי בלה, אמו של נדב.

בשנות בית הספר השתתפתי בשתי תנועות נוער: צופים ואחר כך בקומסומול. אחרי בית הספר למדתי במכון תעשייתי ושם קיבלתי את התואר מהנדס חשמל. אחר כך נתנו לי את המקצוע עורך פטנטים. עבדתי במכון חקר. 

 

 

חיי האישיים: בשנת 1959 התחתנתי עם בחורה יהודייה מהעיר באקו, שמה היה נינל, הקיצור שלה הוא נילי ז"ל. הוריה גם הגיעו לבאקו מאוקראינה. לנו נולדו שני ילדים, הבן סימיון, בשנת 1959, והבת בלה, בשנת 1973 והיא אמא של נדב. היום (2014) יש לי 4 נכדים: נדב, יעל, מיכאל ורומן, ונין אחד ששמו אדם. 

 

 

העלייה: בשנת 1989 היה סכסוך עמוק בין הארמנים לאזרבייג'נים והתחילה ביניהם מלחמה. בזמן הזה היה מסוכן לגור בבאקו, בדיוק בתקופה זו התחלתי ללמוד עברית כי רצינו לעלות לישראל.

בתחילת שנת 1990 בני עלה לישראל עם משפחתו, אחר כך בני הדודות שלי ובאוגוסט טסנו אני, נינל אשתי ובלה בתי ממוסקבה לבודפשט. אחרי יומיים טסנו במטוס אל-על לשדה התעופה בן-גוריון שבישראל.

בחרנו לגור בפתח-תקווה. כשהגענו לישראל הלכנו לאולפן קליטה ובתי הלכה לאוניברסיטה. היא התחתנה עם אלון קליבנוב בשנת 1998. לבלה ואלון נולדו שני ילדים: הבן נדב שנולד בשנת 2003 והבת יעל בשנת 2007, שניהם לומדים בבית הספר צוקים שבשוהם שם הם גרים.

בשנת 1996 נפטרה אשתי נינל ז"ל.

אני עבדתי בארץ עד שנת 2003 כחשמלאי בניין, עבדתי בכל מיני בניינים מעניינים.

פה בארץ חיפשתי ואף מצאתי את הצאצאים של סבא משפולי ומצאתי גם צאצאים שלו בארצות הברית. עשיתי עץ משפחה של סבא שלי לאורך שישה דורות. 

 

אריה לייב משפולי / סבא משפולי: שפוליר זעיידה, הרב אריה לייב משפולי תפ"ה-תקע"ב, 1724- 1811 נודע בעיקר כ"הסבא משפולי". ביידיש: "דער שפאלער זיידע", נודע בתנועת החסידות, מתלמידיו המובהקים של המגיד ממזריטש. נפטר בו' בתשרי ה'תקע"ב בשנת 1811.

נולד לברוך בנר ראשון של חנוכה ה'תפ"ה, בעיירה שפולה (ביידיש: שפאלע) (אנ') הסמוכה לאומן. על סיבת כינויו "סבא" רווחות דעות ומעשיות שונות, ביניהם, שאביו היה חשוך בנים, לימים בירכו הבעש"ט כי יזכה לבן, בזמן הברית הגיע הצדיק, לבוש כקבצן, בירכו, ונתן לו את כינויו "זיידע" (סבא), בהטעימו כי כמו שאברהם אבינו היה "זיידע", ככתוב "ואברהם זקן" כן יגדל תינוק זה להיות כאברהם, הנוכחים תמהו על הברכה המוזרה, אך הכינוי נשאר. בראשית המאה העשרים חיבר יהודה יודל רוזנברג קובץ מעשיות אודותיו בכותרת 'תפארת מהרא"ל'. הרבי מלובביץ טען כי מכיוון שישנם דימויים רבים בינו לבין רבי אריה לייב שרה'ס בעלי שם זהה, דמויות מסתוריות ומופלאות, הרי שכנראה מדובר באותו אדם, עד שיוכח אחרת ממקור מהימן.  

תשע"ה, 2015