מאגר סיפורי מורשת

נולדתי לאחר מלחמת העולם השנייה באוסטריה בעיר שעל גדות נהר הריין בשם ברונאו בשנת 1946. הורי הגיעו לעיר זו כפליטים לאחר ששרדו את השואה באירופה, והתגוררו במחנה מעבר הסמוך לעיר במשך כשנה.

הורי גרו מדורי דורות בפולין. לא ידוע לי בוודאות מה היה מוצאם של אבותיהם, מתי היגרו לפולין ומהיכן ? סביר להניח שהיה זה אי שם במאה ה 12, כרשום בספרי ההיסטוריה. הורי והוריהם חיו בדרום מזרח המדינה בחבל שנקרא ווהלין במחוז רובנה. אבי – בעיירה בשם קוסטופול, ואימי – בעירה בשם סלישץ הקטנה. חבל ארץ זה סופח לאחר מלחמת העולם השנייה לאוקראינה שמו של אבי היה אהרון ושם אמי בילה. שמם של הורי אבי היו צבי וגולדה, ושל הורי אמי יצחק ובילה. אבי היה סוחר ידוע ומוכר על ידי תושבי החבל בה התגוררו, הן על היהודים והן על הגויים. הוריהם מדורי דורות היו עובדי אדמה וסוחרים. הורי כמו רב תושבי העיירות בפולין ניהלו חיים דתיים. הורי נהגו לספר לי ולאחותי סיפורים מתקופת ילדותם, על העבודה הקשה לפרנסתם. אמי נהגה לשיר לנו שירים (בעיקר באידיש) מתקופת ילדותם.

בהיותנו בקיבוץ עמיר, אבי שלא היה לו מקצוע פורמלי עבד בחקלאות. לאחר שהגענו להדר יוסף, עבד כירקן שכיר, ולאחר תקופה קצרה כירקן עצמאי בעל חנות ירקות במשך עשרות שנים. ›אימי נפטרה בגיל צעיר (54) בעקבות מחלת לב קשה בהיותי בן 15 ואבי נפטר בגיל 94.›

הורי, שהיו ניצולי שואה, סיפרו לי ולאחותי מעט על הישרדותם בתקופה זו, יותר פרטים שמעתי מהם כאשר סיפרו מחוויותיהם הקשות לקרובי המשפחה, הן לאלה שעלו לארץ לפני מלחמת העולם השנייה והן לחבריהם ששרדו יחד איתם את תקופת השואה אך הקשר איתם נותק במהלכה.›

במהלך השואה הורי ואחי אבי הסתתרו ביערות, סבלו מאד מרעב ומקור ולבסוף הצטרפו לפרטיזנים היהודים.› עקב גילי הצעיר דאז, איני זוכר כמובן את הבית בו נולדתי באוסטריה, אך ראיתי אותו במהלך ביקורי במחנה זה לפני מספר שנים. כיום זה מקום יפה ומטופח, שכנראה לא נראה כך בתקופה ההיא.› הורי לא שלטו בשפה העברית. הם דיברו ביניהם ואיתי בשפת האידיש, שהייתה שפת אימם בגולה. ע"מ שלא אבין דיברו ביניהם גם ברוסית ובפולנית.

עליית משפחתי לארץ כאמור, נולדתי באוסטריה. מכוון שלא ניתן היה להגיע לארץ ישראל, הצלחנו לקבל אשרת כניסה לאורוגואי שבדרום אמריקה, שם נולדה אחותי בשנת 1948. › לאחר כחודשיים עברנו לארגנטינה, שם התגורר אחיה של אימי. לאחר שהייה של מספר חודשים היגרנו לצרפת, ומשם לאחר שהייה קצרה עלינו לארץ, לאחר ששערי המדינה נפתחו ליהודים.› הוזמנו על ידי אחות אמי, שעלתה לארץ עוד לפני קום המדינה, להגיע אליה לקיבוץ עמיר. קיבלנו את הזמנתה ושהינו במחיצת משפחתה במשך כשנה וחצי. זו הייתה תחילת ההתאקלמות שלנו בארץ ולימוד השפה העברית. › אבי לא אהב במיוחד את חיי הקיבוץ, ולכן עברנו לתל-אביב לשכונת הדר יוסף.

מאכלים ומנהגים מכיוון שהורי היו מסורתיים, נהגנו ללכת להתפלל בבית הכנסת בחגים ובמועדי ישראל.› בהיותי בביה"ס היסודי, נהגתי להתארח מידי שנה בתקופת החופש הגדול בבית דודי דוד ומרים בקיבוץ עמיר. נהגנו לאכול מאכלים מזרח אירופיים כגון: חמין, חמיצה (בורשט) , קרפלך ועוף "מכובס".

ילדותי המשפחות שהתגוררנו יחד איתנו בשכונה בהדר יוסף היו ניצולי שואה, חלקם היו עולים חדשים, שעלו מארצות מצוקה כמו מתימן ומארצות צפון אמריקה. כילדים בשכונה, לרובנו לא היו סבים וסבתות, כי הם ניספו בשואה, לכן לא חווינו מה המשמעות של סבא/סבתא, כך שלא יכולנו לשמוע מהם סיפורים מתקופת ילדותם.

בהיותי נער, עברנו לשכונה סמוכה בשם מעוז אביב, שם התגוררו בעיקר אנשי צבא קבע.› מאז לידתי באוסטריה ועד עלייתנו לארץ איני זוכר הרבה, וגם מתקופת היותנו בקיבוץ הזיכרונות מאוד מעורפלים, מה שבכל זאת אני זוכר מתקופה זו, שהורי דיברו איתי בשפת האידיש ואני עניתי להם בעברית.› הגענו להדר יוסף בהיותי בן 4. בגיל 5 נשלחתי לגן הילדים. בהיותי בן 6 התחלתי ללמוד בביה"ס יסודי בשם דוד ילין, שהיה במקרה גם קדם חקלאי, שם למדתי עד כיתה ח.› חברי באותה תקופה היו בני כיתתי וחברים מהשכונה בה גרנו.

שיחקנו בעיקר מחוץ לבית במשחקי כדור (כדורגל, מחניים) ובמשחקים ייחודיים כגון: גולות, שלוש מקלות, חמור ארוך, מחבואים, תופסת, דום שתיקה, חמש אבנים ועוד. כאשר לא היה ניתן לצאת מהבית שחקנו בשחמט, בדמקה ובמשחקי קופסה נוספים.

חגיגת בר המצווה בזמננו לא היה נהוג לחגוג את אירוע בר המצווה (למעט עליה לתורה בבית הכנסת), בגלל המצב הכלכלי של רובינו שהיה לא קל. אך הורי, שהיו ניצולי שואה שרב משפחתם ניספו בה, החליטו בכל זאת לקיים אירוע חגיגי. המועד נקבע ליום השבת. ליד ביתנו בשכונת הדר יוסף היה סניף של המפלגה, אבי שכר אותו לצורך קיום החגיגה. הובאה מבשלת ע"מ שתכין את המטעמים, והושכרו שולחנות, כיסאות וכלי אוכל. כמובן שכל המשפחה הוזמנה והגיעה לאירוע. בתי מלון לא היו בסביבה, וגם לא היה מקובל ללון בהם. מרבית בני המשפחה, שגרו בכל קצות הארץ, הגיעו יום קודם, וכולם לנו בדירתנו הקטנה בת ½2 החדרים. עד היום איני זוכר ואיני מבין איך התארגנו כל האורחים לשינה בדירה זו. חגיגת הבר מצווה החלה בשבת עם עלייתי לתורה בבית הכנסת ובערב התקיים האירוע המשפחתי, שהיה מרגש מאד. אירוע זה חרות בזיכרוני, ומהול בשמחה ובעצב. צער כי אימי שהייתה חולת לב נפטרה כשנתיים לאחר מכן. שמחה כי זכתה להשתתף בחגיגה.

טיולים בילדותי החל מכתות ד' יצאנו לטיולים שנתיים במסגרת בית הספר, או לטיולי שטח רגליים בסביבה הקרובה. מכוון שרכבים משפחתיים לא היו בנמצא אצל הורי או אצל הורי חברי, לא יצאנו אתם לטיולים, אז גם לא היה מקובל לנסוע עם ההורים לטיול למקומות רחוקים .› מכיתה ז' והילך הייתי חבר בתנועת נוער השומר הצעיר, אשר במסגרתה יצאנו לטיולים בני מספר ימים. במהלך טיולים אלה "חרשנו" את רחבי הארץ. טיולים אלה כמו "מסע מים לים" או "מכתשים" התבססו בעיקר על הליכה ברגל למרחקים ארוכים. גם במסגרת לימודי בתיכון יצאנו לטיולים שנתיים ברחבי הארץ.

השכלה, צבא, עבודה לאחר סיום לימודי היסודיים, התקבלתי לביה"ס התיכון אורט סינגלובסקי בתל אביב, שם למדתי במשך 4 שנים במגמת מכניקה כללית. ›בשנת 1964 התגייסתי לצה"ל. שיבצו אותי תחילה לקורס טייס, אך ויתרתי על קורס זה עקב לחצו של אבי. בהמשך נשלחתי לקורס מכונאי טנקים של חיל החימוש בבה"ד 20.› החל משנת 1967, כשנה לאחר שחרורי מצה"ל, למדתי בביה"ס להנדסאים במגמה להנדסת מכונות.›

לאחר סיום הלימודים התקבלתי לעבודה במפקדת קצין החימוש הראשי (שנקרא בהמשך, החטיבה הטכנולוגית של זרוע היבשה) כקצין מדור ובהמשך כראש תחום בתחום פיתוח טנקי השוט קל שהיו בזמנו טנקי המערכה העיקריים  בצה"ל.› במהלך עבודתי בחטיבה הטכנולוגית במשך 44 שנה עסקתי בתכנון טנקים ונגמ"שים כבדים עבור צה"ל.› הדרכתי את התעשייה לייצור כלים אלה ואת הגורמים החימושיים והמבצעיים בשדה לצורך תפעולם והטמעתם במערך הלוחם. במהלך השנים זכיתי בתעודות הוקרה והצטיינות רבים.

הערכה: במהלך השנים זכיתי בתעודות הוכרה והצטיינות רבים חתונה

›היה לנו חבר משותף שהכיר בינינו, הפגישה הראשונה הייתה במועדון סטודנטים בשנת 1968 בשם "ברברים". התחתנו באוניברסיטת תל-אביב  בשני לספטמבר בשנת 1969. אני זוכר את שמלת הכלה של אשתי – אהבה שהייתה מיוחדת במינה כי הייתה שמלת מיני, וכן את האורחים הרבים שהשתתפו באירוע, שהגיעו מהארץ ומהעולם, את חלקם הכרתי בפעם הראשונה. לא היה נהוג אז להביא צ'קים אלא מתנות ממשיות. המתנות שהיו מקובלות אז: "סיפולוקסים" וכלי בית ונוי למטבח ולסלון.

עיסוקים ותחביבים

›התחביבים שלי בעבר: איסוף בולים, ביצוע עבודות נגרות בבית , נסיעות לחו"ל וספורט כגון: כדור-עף, פעילות בחדר כושר ושחייה בבריכה ובים. כיום אני גמלאי של מערכת הביטחון אחרי  44 שנים בצבא. כיום אני ממשיך לתרום מניסיוני למערכת הצבאית כיועץ ועוזר לחברי בעבודה, שעדיין לא פרשו . כיום, אני ממשיך באופן אינטנסיבי בפעילות ספורטיבית, מטייל בארץ  ובחו"ל, משתתף בחוגים, בהרצאות ובכנסים בתחומים המעניינים אותי.

›אמירות ופתגמים במשפחה

›אתה יודע כמה ילדים רעבים ישנם בעולם שהיו רוצים לאכול את האוכל הזה !

אם לא תאכל, אני מייד אקרא לשוטר !

אתה יודע, באיזו עבודה קשה עבדתי מהבוקר עד הלילה כשהייתי בגילך !

›האדם מתכנן (חושב) אך האלוהים מגחך (צוחק). באידיש: "ווען דער מענטש טראכט, גוט לאכט" .

›משהו שאבד, הסיכוי למצוא אותו הוא כמו את יום האתמול.     באידיש: "אנעכטקער טאג".

›הכאב ממכה חולף, אך המילה נשארת.  באידיש: "הקלאפ פרגייט, אובער הוורט באשטייט"

›אם כולם אומרים עליך שאתה שיכור, לך לישון. באידיש: "אויב אלע זאגן דו ביסט השיכער, גיא שלופען".

מתכון משפחתי אהוב –  חמין (צ'ולנט)

אהבנו כילדים להתבסם מהריחות של התבשיל במשך הלילה שחומם על גבי פתילייה,  בדקנו מידי פעם האם האש לא כבתה מחוסר נפט.

א. חומרים: כוס שעועית, 7 תפוחי אדמה חתוכים לחצי,  1/2 כוס גריסים,  2 בצלים, 1 ק"ג בשר בקר, מים (בהתאם לצורך), 3 כפות שמן, אבקת מרק עוף , תבלינים (מלח, פלפל, פפריקה) , מעיים ממולאים.

ב. אופן ההכנה: משרים את השעועית ללילה, מכניסים לסיר גדול את החומרים הנ"ל כאשר הם מסודרים ע"פ סוג. מוסיפים מים עד שיכסו את החומרים הנ"ל, סוגרים את המכסה ומבשלים למשך כ- 30 דקות. מכניסים לתנור שחומם לטמפ' של 100 מעלות למשך כ- 18 שעות.

תרופת סבתא –  כוסות רוח (בנקעס)

א. שימוש: האמצעי היה מיועד לטיפול בכאבי גב ובהתכווצויות שרירים. האמצעי כלל את הפריטים הבאים: בקבוקונים מעוגלים הדומים לכוסות בעלי פתח רחב. צמר גפן העטוף על גבי קצה גזיר עץ. ספירט לצורך הבערת אש. הביצוע:  טובלים את גזיר העץ בספירט ומדליקים אותו באמצעות גפרור. מכניסים את החלק הבוער לבקבוקון. ברגע שהתחמם, מוציאים אותו ומצמידים את הבקבוק לגוף (גב, זרועות וכו.). התהליך מתבצע עם מספר רב של בקבוקונים למשך מספר דקות. התהליך יוצר ואקום בעור, מושך אותו, וגורם לזרימת דם גבוהה  בגוף. לאחר הסרת הבקבוקונים נשארים סימנים מעגליים במשך מספר ימים.

הסימנים שנשארו בגב היו בצבע אדום וסגול והיו מפחידים מאד, חשבנו כילדים שסימנים אלה יישארו לתמיד, אך הם חלפו לאחר מספר ימים.

 תומר ואני