מאגר סיפורי מורשת

סבתא שלי רבקה רייך נולדה בסאטמר ברומניה בשנת 1955. גרה בישראל לשנה וחצי ואז עברה לקנדה. בסאטמאר היו בתים צפופים אבל כשהיא עברה לקנדה היו בתים יותר מרווחים וגינה גדולה וירוקה. היו לה הרבה חברות והיא שחקה אתם המון בכל מיני משחקים כולל בובות ברבי. היא הייתה בחוג בלט ואהבה לגלוש בשלג. היו לה אותם מכשירים כמו מקרר ומכונת כביסה טלפון עם חוט. אבל המכשירים היו פחות מתקדמים מהיום.

כשהייתה בת 12, סבתא זוכרת שהייתה מלחמת ששת הימים.  הניצחון הניסי גרם לה להיות יהודיה גאה ושמחה.  היא מאוד רצתה לבוא לבקר בארץ.  בגיל 18 היא באה לארץ ישראל בתכנית בני עקיבא. התנדבה בקיבוץ ולמדה לימודי קודש במדרשה. הייתה לה חוויה נהדרת ורצתה יום אחד לגור בארץ.  אחרי שהיא חזרה לקנדה והתחילה לימודי אוניברסיטה, היא התחתנה ועברה לגור בנו יורק עם סבא חיים ומשפחתו.  אחרי פחות משנה, סבא וסבתא עלו לארץ עם גרעין בני עקיבא והם גרו בקיבוץ מעלה גלבוע.

ביום שסבתא עלתה ארצה היה נס גדול.  זה היה 4 ליולי 1976, יום שיחרור החטופים במבצע אנטבה.  היה יום כל כך שמח לכל הישראלים.  "קווינו כל כך שצה"ל יצליח להציל את החטופים וזה קרה". הייתה גאוה לאומית.

חלק מהזכרונות של ה-6 שנים שסבתא גרה בקיבוץ היו מאושרים מאוד.  סבא שירת בצבא והיו להם חיים טובים.  שם היה חדר אוכל והמשפחות אכלו ביחד ולא בישלו בבית, חוץ מאפיית עוגות וצ'ופרים מיוחדים. הילדים הלכו לגן ושחקו רוב היום ואפילו כבסו להם את כל הבגדים במכבסת בקיבוץ.  אחרי 6 שנים הם החליטו לעבור לירושלים, שם גרו 4 שנים לפני שהם חזרו לגור בניו יורק.

כיום, סבתא שלי גרה בירושלים ויוצא לי לראות אותה אותה הרבה.  למדתי ממנה לאהוב את ירושלים, בני עקיבא ולהיות ציונית.

הזוית האישית

מאוד נהנתי לשמוע על סיפור חייה של סבתא שלי, ואני מרגישה שלמדתי ממנה הרבה