מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדות של סבתא בקריית טבעון

הוואדי מתחת לביתה של סבתא
אני ואחי שרגא בקריית עמל

הילדות של סבתא שולה
ההורים שלי, יהודה ומרים איבלר, היו ניצולי שואה שעלו לארץ לפני קום המדינה וגורשו לקפריסין, שם הם התחתנו ושם נולדתי. בשנת 1949 כשהייתי בת 6 שבועות עליתי עם הורי לארץ לקיבוץ יפעת, שם התגורר דב, אח של אמי מרים. הורי לא אהבו את החיים השיתופיים של הקיבוץ. אבי יהודה קיבל עבודה בתנובה שבחיפה ועברנו להתגורר בתל חנן בבית נטוש של ערבים (תל חנן התחילה ככפר ערבי שנקרא בלד א- שייח'). את הבית חצה ארון בגדים ובחצי השני של הבית התגוררה עוד משפחת עולים.
 
אחר כך עברנו לנשר שם גרנו בצריף משלנו ושם נולד אחי שרגא. כעבור שנתיים, כשהייתי בת 4 שנים, עברנו לקריית עמל, ושם גרנו בבית משלנו. הילדות בקריית עמל הייתה מאושרת. הלכתי לגן הדסה. כל הילדים היו מהרחובות הסמוכים, נפגשנו גם אחר הצהרים למשחקים של פעם: קלאס, חמור ארוך, חמש אבנים, גוגויים מגרעיני משמש, גולות, שלוש מקלות ועוד ועוד…
 
לבית הספר היסודי הלכתי ברגל לבד או עם חברות (בניגוד לילדים של היום…) שם למדנו את המקצועות הרגילים ובנוסף מלאכה ונגרות. הצטיינתי גם בספורט ובשחייה והייתי בנבחרת השחייה של קריית עמל. לא רחוק מביתנו ישנו וואדי לשם הייתי הולכת לשוטט לבדי (היום לא הייתי נותנת לנכדי לשוטט שם לבד…). אז עוד קטפנו פרחי בר. שם גיליתי צמחים חדשים, פרחים חדשים ובעלי חיים חדשים שלא הכרתי.
 
הלכתי לתנועת הנוער העובד והלומד לפעולות בלבד. לטיולים לא יצאתי כי הורי היו מסורתיים.  למדתי בבית הספר התיכון על שם גרינברג במגמה ביולוגית. בין שאר השיעורים בבית הספר הייתה לנו פעילות של הגדנ"ע שהיא כעין הכנה לצבא. לא רחוק מביתנו נמצא ביתו ופסלו של אלכסנדר זייד וכן העיר העתיקה בית שערים. לשם היינו הולכים לטייל הרבה.  

מילון

גדנ"ע
הגדנ"ע (גדודי נוער עברי) הוא ארגון ישראלי לחינוך טרום הנוער והכנתו לשירות צבאי. פיקוד הגדנ"ע פעל בקרב יישובים ומוסדות אזרחיים כמו בתי ספר, שיעורי הגדנ"ע היו חלק מתכנית הצבאי. הגדנ"ע הוא מסגרת חסות של צה"ל שאמונה על הפעלת לימודים.

ציטוטים

”פעם לא היו פלאפונים, מחשבים, טלפונים, טלוויזיות, ומזגנים... החיים היו קשים אך הילדות היתה יפה.“

הקשר הרב דורי