מאגר סיפורי מורשת

נולדתי במאלה ליד קוצ'ין במדינת קרלה בארץ הודו.

הבית היה מתוכנן כחדר גדול ששימש לשינה, לאוכל לקבלת אורחים, מסיבות ועוד. היה גם מטבח עם כל הציוד, מחסן ומרפסת. הבית הראשון ברחוב היהודים עם מרפסת לאורך הבית נמכר והכסף חולק בין היורשים. הבית השני ניבנה בשטח של בית הכנסת ושם היה מרפסת באורך וברוחב. המרפסת שמשה לשינה בקיץ, לבנית סוכה, למשחקים לילדים ולמבוגרים ועוד.

את הלימודים התחלנו בגיל 5. בימי חול עד שעה 10 למדנו בבית הכנסת. משעה 10עד שעה 16 למדנו בבית ספר עירוני. הייתי מצטיין בחשבון, בינוני בשאר המקצועות. היינו  משחקים בחצרות הבית עם ילדי השכנים. משעה 16 עד תפילת מעריב, בשבתות  ובחגים משחקים בחצר בית הכנסת. משחקים רק עם ילדי יהודים. בבית ספר משחקיםעם כל הילדים. משחקים משחקי מחבואים, גולות, תחרות ריצה שונים, משחקי גומות שונים. משחקי כדור אסור היה לשחק.

בגיל 10 התחלתי לעזור בבית בזמן הפנוי. לדוגמה: הייתי קונה מצרכים מחנויות, דולה מים מבאר, עוזר בניקיון ובסיוד הבית. עוזר לאבא בעבודתו. אבא היה סוחר בננות מבעלי המשקים. הוא היה מעביר את הסחורה לשוק ומוכר לסוחרי השוק. בנוסף הייתי מייצג את המשפחה בשמחות של קרובים, כשההורים לא יכולים ללכת, כמו  למשל לחתונות, בר מצוות ועוד.

העלייה לישראל

בגיל 11 עזבנו את מאלה ונסענו לבומבי למען  העלייה לארץ ישראל. אחרי נסיעה של 3 ימים ברכבת מקוצ'ין הגענו לבומביי. בבומביי נשארנו יותר משנה. בהתחלה התקיימנו מהכסף שהבאנו, מאוחר יותר קבלנו תמיכה מסוכנות היהודית. גרנו בבית ספר היהודי במקום. לנו בחדרי למוד, ובבוקר פינינו את הכיתות. לא היה לנו מה לעשות שם. אלא רק להמתין לחידוש העליה. במשך הימים השתדלנו ללמוד את השפה המקומית ה"הינדו". שיחקנו בחצר בית הספר וטיילנו הרבה בסביבה. הייתה לי דודה שגרה בעיר, הייתי הולך אליה הרבה עזרתי לה בכל מיני שליחויות. הייתי לוקח ארוחות צהרים מהבית למקומות העבודה של הדוד, הדודנית והחבר שלה.

בומביי זו עיר ענקית יש הרבה מקומות לטיל. אהבתי את הטיולים עם החבר של דודניתי. כמו לנמל, מוזיאונים, מסעדות ועוד. בשנת 1951 עלינו ארצה, והגענו ל"שער העליה" בחיפה. אחרי המתנה של חודשים הגענן למעברת כפר חסידים.

הזוית האישית

סבא יצחק אומר לנכדו משה: "אני שמח לראות אותך עוזר להוריך".

תמונות מביקור בבית ספר נתיב אליעזר כרמל, חיפה