מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי אבי, את חיי התחלתי ביולי 1955 בדרך לא שגרתית. אמי צביה נסעה ללדת אותי בבית חולים קפלן. אך אני מיהרתי לצאת ונולדתי בדרך – באמבולנס. גרנו בבית אמי, אבי, ואחי הבכור אריה, במושב עולים בית עריף. להורים שלי היה משק חי שכלל שלושה כבשים ופרה ושטח גידול של תירס. הוריי למדו לטפל במשק ממדריך חקלאי מנוסה שלימד אותם בסיס לחקלאות. כשהייתי בן שנתיים ההורים שלי עברו לפתח תקוה שם קבעו את מקום גידול ילדיהם.

זכור לי בתור ינוקא, פעוט בן שנתיים, שהייתי חולה והוריי נשאו אותי לבית החולים בלינסון ברגל כי אמא שלי שמה לב שאני דוחה אוכל ומקיא. כשהייתי בן ארבע, או חמש, עליתי לגן תקווה יחד עם פנינה רוזנבלום. מאחורי הבית (הצריף) הייתה מאפייה קטנה ומשפחתית שתמיד היו נותנים לנו דברי מאפה. לאחר גן ילדים עברנו לגור בדירה חדשה. למדתי בבית ספר דתי לאומי "נצח ישראל",  שם התחנכתי. בשעות הפנאי שלי הייתי הולך לתנועת הנוער בני עקיבא.

סבא אבי ואח שלו

כשהייתי בן 12 פרצה מלחמת ששת הימים. זה היה צו השעה, הייתה רוח התנדבותית ובמהלך המלחמה התנדבתי לעזור בחלוקת דברי דואר לבתים. בתור ילדים חששנו מאוד אבל כחבורת נוער תמכנו אחד בשני והיינו קשובים לרדיו והחדשות היו מעודדות. זכור לי שאחר מלחמת ששת הימים אבי לקח אותי לטיול לירושלים העתיקה זה היה הביקור הראשון בכותל המערבי.

בכיתה ח׳ כשסיימתי את לימודיי בבית ספר ״נצח ישראל״ עברתי ללמוד שנתיים בתיכון נחלים. באותה תקופה כנראה שהייתה לי הפרעת קשב ולא הייתה לי סבלנות לבית הספר. הצטרפתי לתנועת הנוער העובד והלומד ושם העשרתי את החוויה שלי בשלל פעילויות חברה כמו: א״ש לילה, טיולים, רכיבות אופניים ועוד ועוד.

ציור של סבא אבי

בשנת 1973 התגייסתי לצה״ל בתור איש קשר קווי בסיני. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גייסו אותנו לעזור ולחמש את הטנקים וציוד לחימה אחר. הייתה זו חוויה מטלטלת: סביבנו היו מוטלות בערבוביה גופות שרופות של חיילים מצריים וישראלים. חיינו היו בסכנה תמידית תחת מתקפת מטוסים ופצצות. כיוון שהיינו חבורת בנים ובנות מגובשים מהבית בפתח תקווה, הבנות מהחבורה היו שולחות לנו חבילות שי. למעשה אני בקשר עם חברי אלה עד עצם היום הזה.

יום אחד, כשהייתי בחופשה מהמילואים בצבא הגעתי הביתה. אחות של השכנה שלי הייתה שם ושבתה את ליבי. זוהי אשתי רינה, סבתא של עופרי.

סבא אבי וסבתא רינה

עבדתי בחברת ייצור רכיבים אלקטרוניים ותפקיד מחסנאי וקניין.

סבא אבי כיום

הזוית האישית

עופרי: השנה עלינו לארץ משיקגו. תכנית הקשר הרב דורי עזרה לי להתקרב מאוד לסבא. למדתי הרבה על הילדות שלו. סבא הגיע אלי הרבה הביתה לעזור לי לכתוב את הסיפור. הייתה לנו חוויה מקסימה ונעימה ביחד. זו חוויה לכל החיים.