מאגר סיפורי מורשת

שמי יובל נדל, נולדתי בחיפה בתאריך 24.2.1945 להוריי רות ויצחק נדל, שעלו לפלסתינה מסטניסלבוב שנמצאת בפולין בשנת 1936, ונישאו בארץ. אלו היו שנים של לפני קום המדינה, תקופת המנדט הבריטי. התחילו להגיע ידיעות על זוועות המלחמה והשואה, וכל בני משפחתם של הוריי שנשארו בפולין נספו בשואה. בבית מעולם לא דיברו איתנו (הילדים) על אירועים אלה.

כילד, חוויתי את מלחמת השחרור אבל גם תקופה זו לא זכורה לי כטראומתית. הייתה לי ילדות רגילה: גן ילדים, בית ספר יסודי ומשפחה. רוב הבילויים המשחקים והחברים היו ברחוב, בשכונה. אני זוכר לטובה את הנסיעות למשפחה בתל אביב לביקור אצל בני הדודים. לאבי הייתה מכונית, דבר נדיר באותם ימים.

המהפך הגדול בחיי קרה כחודש לפני הבר מצווה, כאשר אמי נפטרה במפתיע ממחלה ממארת שלא ידעתי עליה. חיי משפחתנו השתנו לגמרי. אחי הבכור אמנון המבוגר ממני בשמונה שנים שירת בצבא ונעדר הרבה מהבית, אבי היה עסוק בעבודה מבוקר עד ערב ואני הייתי לבד בבית. בשלב מסויים הוחלט לשלוח אותי לפנימית "נעורים" שליד בית ינאי. היה לי מאוד קשה רחוק מהבית אחרי מותה של אמי, התגעגעתי מאוד. זכור לי שהייתי עומד על הגשר מעל כביש חיפה תל אביב וחולם על הבית כשראיתי את המכוניות נוסעות בכיוון חיפה. אחרי זמן קצר בפנימייה, ברחתי הביתה והעמדתי את אבי בפני עובדה שלפנימיה אני לא חוזר. אז הוחלט לרשום אותי לבית הספר 'תיכון בסמת' במגמת שרטוט ותכנון, החלטה שהתבררה כנכונה. בזמן התיכון הייתי בצופים ובשלב מסוים ביקשו ממני להיות האקורדיוניסט של הגדוד.

כשהתגייסתי לצבא בגיל 18 הוצבתי בחיל המודיעין ביחידה לשרטוט מפות. בסיום השירות מצאתי עבודה באותו תחום, כדי להרוויח כסף ולהמשיך בלימודי אדריכלות בחו"ל. נרשמתי והתקבלתי ללימודים בארצות הברית בעיר ניו- יורק. היה לי מאוד קשה לעזוב את הבית ואת אבי שנשאר לבד. כשהגעתי לניו יורק, במקביל ללימודים, עבדתי במספר עבודות שונות כגון: עבודה בנגריה ולימדתי עברית בבתי ספר יהודיים. באוניברסיטה בניו יורק הכרתי את אילנה ואחרי שלושה חודשים החלטנו להתחתן. אחרי שלושה חודשים נוספים היינו נשואים. ביום השנה הראשונה לנישואים נולד בארצות הברית בננו הבכור גיל.

בניו יורק קרו לנו כל מיני סיפורים מעניינים. למשל, סיפור מעניין על סבון: לקראת השנה השלישית הציעו לנו להיכנס לעסקת סבונים בשיטת פירמידה. לאחר הרצאה מרתקת ומשכנעת רכשנו שתי משאיות מלאות בסבונים שונים כגון: אבקות כביסה, אבקות למדיחי כלים, סבונים לרחיצת הגוף ושמפואים. היינו אמורים למכור את הסחורה לאנשים נוספים והם היו אמורים למכור אותם הלאה. יום אחד הגיעה משאית לפני הבית והודיעה לאשתי שהיא מורידה את התכולה על המדרכה מול הבית ואנחנו אמורים להכניס אותה לתוך הבית בעצמנו, וכך עשינו. לאחר זמן מה שראינו שאנחנו לא מצליחים למכור את המוצרים החלטנו להודיע שלא יביאו את המשאית השנייה והבנו שהעסק נכשל. למזלנו, היו לנו שני חברים שהגיעו מהארץ והיו מעוניינים להיכנס לנעלינו בעסק. אחד מהם היה מנהל סופרמרקט ולכן היה לו מקום במחסן הסופרמרקט. כך יצאנו מהעסק בשן ועין. הדבר היחידי שיצא לנו מהדבר הזה הוא סיפור מעניין שעלה כסף.

הזוית האישית

הנכד תומר: נהניתי איתך מאוד בתכנית ולמדתי הרבה דברים שלא ידעתי עליך ועל ילדותך, כמו שהיית אמיץ וברחת הביתה מהפנימייה ושהתגברת על כל המכשולים גם ללא אימא.

הסבא יובל: נהניתי מאוד בתכנית ואני מודה לנכדי שהזמין אותי להשתתף איתו.