מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדות של זוהר בן חיון

פעילות תיעוד - בוגרת ותלמידה.
בפעילות פתיחת הקשר הרב דורי
טעם של פעם

שלום,

שמי זוהר בן חיון, נולדתי בשנת 1944 (התש"ד) למשפחת אֶלְמַקָיֵיס.

גרנו בקזבלנקה, עיר גדולה וחשובה והיו לנו חיים יפים ועשירים מאוד בתוכן יהודי. אמי עבדה כתופרת, היא היתה תופרת לאחרים. אנחנו עצמנו הלכנו לתופרת אחרת עם קטלוג והיינו בוחרים דוגמא, קונים את הבד שעולה על ליבנו והיא היתה תופרת את הבגד.

למדתי בבי"ס של אַלְיָאַנְס שם התחנכתי ורכשתי מקצוע. בית הספר שבו למדתי, נפתח ע"י הצרפתים ושם קבלנו את השפה הצרפתית כשפת האם שלנו. לאחר שסיימתי בהצלחה מרובה את הלימודים הראשונים, נכנסתי לתקופת לימוד ללימודים גבוהים ועשיתי מבחנים. לאחר קבלת התעודה, קבלתי משרת מזכירת עורכת דין בקזבלנקה ושם למדתי להקליד במכונת כתיבה והקלדה עיוורת.

בזכות החינוך והדרך שלימדו אותנו היינו מתורבתים ומחונכים מאוד. למשל: כמעט ואיני זוכרת עונשים! כל התלמידות היו שומעות בקולה של המורה. כאשר, המורה הייתה מדברת עם תלמידה, היא לא מעיזה להרים את עיניה ולהביט בעיני המורה, מרוב בושתה והערכתה אליה. בניגוד למה שקורה היום בדורנו, שיש תלמידים שמנסים להתחצף ולהיות עזי פנים כלפי המורים. פעם, כאשר היינו רואות את המורה צועדת לאיטה ברחוב היהודים מיד, היינו בורחות מפניה ומתחבאות במקומות מסתור שמצאנו בפינות הרחוב מרוב יראתנו אליה – יראת כבוד. כך, עברה עלי ילדות יפה ומאושרת בבית הספר שלי. להעז להתחצף – היה בשבילנו מחוץ לאוצר המילים העשיר שלנו. לבוא לבית הספר ללא שיעורי בית – היה בעינינו כמו זלזול בכבוד חכמים (של היום כמובן).

לפני מועד יום הכיפורים היה השוחט עובר מבית לבית והיה שוחט עבורנו את התרנגולים עבור הסעודה המפסקת שלפני הצום. לאמא שלי הייתה גיגיות גדולה להשרית בשר העופות ומלח עבה וגס. בגיגית זו היא הייתה מכשירה את העופות. לעופות של יום כיפור היה טעם מיוחד קראו לזה "זָ'זָ'ה דכיפור" היתה לנו אווירה חגיגית לפני הצום.

חיי הרוחניות שלנו היו נעוצים בראשות הרב אליהו – הרב של וָוזַאָן. הוא היה איש מאוד חכם, ששקוע רוב זמנו בלימוד התורה, צנוע וענו. כשהיה עובר ברחוב היינו מנשקים לו את היד. בילדותי לא היה מצב של גירושין בוָוזַאָן, כי הרב אליהו היה מתנהג בחֹכמה ומשכין שלום בין בני זוג.

העלייה לארץ

בגיל 22 עליתי יחד עם משפחתי לארץ. תחילה בטיסה ואחר כך בהפלגה באנייה עד למרסי. ממרסי עלינו לארץ והתמקמנו בצריפים ליד חדרה. לאחר תקופה במעברת חדרה עברנו להתגורר בבלוק. לאט לאט הסתגלנו לחיים בארץ. התחלתי לעבוד בגני ילדים. העבודה הייתה מטעם המועצה. כ – 10 שנים עבדתי בגנים ולאחר מכן עבדתי במעונות אַיִיִזִיקְס במגדל העמק, שם עבדתי במשך 17 שנים.

כיום, אני אמא לילדים וסבתא לנכדים ולנינים ב"ה…

הזוית האישית

התלמידות: נעמה שריר, תהילה, מוריה, תמר חזולינוי מקשיבות ומתעדות את סיפורה של זוהר בן חמו.

מילון

אַלְיָאַנְס
ארגון נוער יהודי שהוקם ע"י הצרפתים המלמד את היהודים מהי יהדות.

זָזָה דכיפור
העופות של יום כיפור. אותם אכלו בסעודה המפסקת

ציטוטים

”כמעט ואיני זוכרת עונשים! כל התלמידות היו שומעות בקולה של המורה.“

הקשר הרב דורי