מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי דניאלה מרקוביץ שם נעוריי היה "שטראוס".

נולדתי בישראל בשנת 1945 שלוש שנים לפני קום המדינה, שנקראה אז "פלסטינה". גדלתי בכפר אתא שהיום נקראת קריית אתא. למדתי בבית הספר עממי "יבנה". בכיתה ט' עברתי לבית הספר "ויצו" ולמדתי צילום. הייתה לי ילדות יפה בבית הוריי. גדלנו שלוש אחיות בחדר אחד. שיחקנו ביחד ואהבנו אחת את השנייה.

הוריי נולדו בגרמניה והיו לנו מנהגים אותם שמרנו מבית הוריי. מנהגים שעד היום אני זוכרת אותם וגם מיישמת בביתי למשל: שאוכלים ארוחה מסדרים יפה את השולחן. כמו כן, אם יש לאחד מבני המשפחה יום הולדת אז באותו יום אני מסדרת שולחן קטן עם מפה וכל מיני מתנות ועוגה טעימה או עוגת תותים עם קצפת. היום לכל ילד מכינים אותו הדבר. היום שהורים חוגגים בת מצווה או בר מצווה  בחגיגה גדולה ומפוארת באולם גדול ועוד ועוד. אני בתור ילדה זוכרת שלא חגגנו כך אלא במסיבונת קטנה או שנסענו אני, אמי ואחותי לחיפה לעיר הגדולה, לקנות מתנה ונעלים חדשות, אכלנו עוגה טעימה ובסוף הלכנו לקולנוע לסרט יפה וכך חגגנו אני ואחותי הגדולה ימי הולדת ובת מצווה.

ספרית צעירה

יש סיפור מצחיק מהילדות שלי ששירה נכדתי אהבה לשמוע: כשהייתי בת 4 שנים היה לי חבר קצת יותר צעיר ממני שקראו לו אפרים והוא היה דתי עם פאות וכיפה. שיחקנו בגינה בביתי לקחתי מספרי צפרנים ושחקתי שאני הספרית ואפרים ישב ואני סיפרתי לו את הפאות שלו. אחרי כמה זמן אמא באה לראות מה אנחנו עושים, היא מאד נבהלה וכעסה עלי: "מה עשית, ילדה רעה". כשאמא של אפרים הגיעה, אמי מאד התנצלה ובקשה סליחה מאמא שלו. את הסיפור הזה אני תמיד מספרת לנכדיי והם צוחקים.

מילדותי זכור לי מנהג שהורי הביאו מגרמניה ארץ הולדתם. הורי היו אורחים את שולחן האוכל בצורה יפה ומסודרת סכו"ם צלחות כוסות וליד כל צלחת חובק מפיות עם מפית ולכל חובק מפית היה שם שקבל בילדותו על החובק מצופה בכסף. אני שמרתי את שלי עד היום הזה.

סיפור על אימי ז"ל אילזה

אימי נולדה בגרמניה בעיר ברנדנבורג ליד ברלין. בשנת 1936 היא עלתה לארץ עם ההורים ועם אחותה בת ה- 13 וגם הסבתא. הם התישבו בקריית ביאליק. אילזה אימי עבדה בחקלאות בכפר ביאליק והרויחה לירה וחצי לחודש היא אהבה מאד לעבוד עם בעלי חיים.יום אחד צילמו אותה לעיתון בגרמנית וצילמו אותה בחורה יפיפיה בכתבה כתבו שאותה בחורה עוד הלכה לביה"ס בברנדנבורג בגרמניה והייתה צריכה לעזוב הכל בגלל עלית הנאצים ועלתה לפלשתינה לכפר ביאליק ועובדת בחקלאות ומאוד מרוצה.

הזוית האישית

שירה: היה לי כיף מאד עם סבתא גילתי דברים שלא ידעתי עליה.

דניאלה: נהנהתי להשתתף בסדנה של הקשר הרב דורי עם נכדתי שירה. סיפרתי לה סיפורים מילדותי בשנות ה- 50 בארץ ישראל.