מאגר סיפורי מורשת

שלום, אני שרה זיסר סבתא מצד אבא של שיר זיסר.

ההורים שלי אמא יטי ואבא משה היו במחנה מעבר בדרך לארץ. המחנה היה בעיירה וינצהיים שבגרמניה, הוא הוקם על ידי ארגון "ג'וינט" האמריקאי. שם נולדתי ב- 10 בינואר 1948.

אחרי כמעט שנה שליח מהארץ הוביל אותם יחד עם עוד פליטים לעיר הנמל מרסיי שבצרפת. משם הפלגנו באוניה 'עצמאות' לחופי חיפה. בדיוק על האוניה מלאו לי שנה. קיבלתי מתנה תפוז. אמי יטי סיפרה שאני התרוצצתי על סיפון האונייה.

ב-11 בינואר 1949, הגענו לחיפה. בהתחלה שיכנו את המשפחה שלנו בבית ערבי נטוש בשכונת חליסה שבחיפה, הבית היה ללא מרצפות ואבא שלי שהיה צבעי החליט שריצפת הבטון לא יפה וצבע אותה באדום. אבי עבד בקיבוץ דגניה כי לא היו עבודות בחיפה, הוא היה מגיע רק פעם בשבועיים ואמי נאלצה לטפל בשלושת הילדים, היה לה מאוד קשה לעשות זאת. בשכונת חליסה הלכנו הכל ברגל, את כל ההר היינו צריכים לרדת למטה ועלות חזרה למעלה.

יום אחד כאשר הייתי בת 4 קמתי בבוקר וראיתי שכל החצר מכוסה בשלג, זו הייתה הפעם הראשונה שירד שלג בחיפה ומאז לא ירד עוד שלג.

אחר כך, עברנו לגור בקריית פרוסטיג. שם העברתי את הילדות שלי.

באותה תקופה הייתה תקופת צנע לא היה מספיק אוכל לכל האנשים שעלו לארץ, להרבה מהמשפחות היה משק עזר. כל אחד גידל פרה, עז וכו'. להרבה היו תרנגולות ולנו גם היה לול תרנגולות, כל יום היינו יוצאים ללול לאסוף את הביצים ולהאכיל אותן כשהיינו באים ראינו את התרנגולות מנקרות את הביצים, יום אחד הגיע מישהו שקדח במקור שלהן חור והרכיב להן משקפיים מפחיות. הוא עשה זאת בשביל שמתי שהתרנגולות יורידו את הראש הן לא יראו את הביצה ולא ינקרו אותה. בתקופת הצנע לכל משפחה היו תלושים שכך היו משלמים על המזון.

בילדותי שלי הבתים של כל השכונה היו קטנים, ולכן כל הפעילות החברתית נעשתה בחוץ. בסוף כל יום לימודים כל ילדי השכונה (מכל הגילאים) היו נפגשים ברחוב, שם שיחקנו משחקים כמו: מחניים, עמודו ,סימני דרך, גולות, חבל, תופסת מחבואים וכו'.

בחורף היינו מתאספים בגבעה שנקראה "גבעת הכלניות" וקוטפים מלוא החופן כלניות ונרקיסים, כמובן שאז לא הייתה מודעות להגנת הפרחים, רק אחר כך הוציאו את ההנחיות האוסרות על קטיפת פרחים מוגנים.

כשהיו שלוליות היינו נכנסים במגפיים אליהן מחפשים ראשנים ושמצאנו הכנסנו אותם לצנצנות.

כמובן היו רוכלים שהגיעו למכור, כמו: החלבן על האופניים שלו, מוכר הסברס על גבי חמור ומוכר הקרח במשאית. מדי פעם הגיע גם משחיז הסכינים על אופניו.

בקיץ כולנו הלכנו יחפים, רכבנו על גבי אופניים לים וגם לבית הספר שהיה רחוק. היינו הולכים בחבורה לסרט בבית הקולנוע הקרוב.

בחופשת בית הספר נהגנו להתארח אצל קרובי משפחה שגרו במקומות אחרים, וגם אירחנו. המקום שהכי אהבתי להתארח בו בחופשים היה קיבוץ בית אורן, שם גרו בני משפחה שלי. היה מאוד מעניין לחוות את חיי הקיבוץ. בקיבוץ זה היה בית הארחה ובצמוד אליו הייתה בריכת שחייה, דבר מאוד נדיר באותם ימים.

החלום הגדול שלי היה לנגן על פסנתר שראיתי אצל השכנים שלנו. ההורים שלי לא יכלו להרשות לעצמם לקנות פסנתר. בבת המצווה שלי החליטו להפתיע אותי וקנו לי אקורדיון. זה היה אחד הימים המאושרים בחיי!

שנים מאוחר יותר הגשמתי את החלום במלואו וקניתי פסנתר עליו למדתי לנגן 10 שנים!

הזוית האישית

שרה זיסר: אני נהנתי לבלות עם נכדתי זמן בכיתה לבד.

שיר זיסר: אני נהניתי ללמוד על הילדות של סבתא שלי ואיך היא בילתה עם חבריה בילדות.