מאגר סיפורי מורשת

סבתא סוניה נולדה בשנת 1960 כיום היא בת 60 וגרה בצפת עם סבא יעקוב, שהוא בן 70 ונולד בשנת 1950.

סיפורה של סבתא סוניה:

אני סוניה עזריאל נולדתי במרוקו למשפחת אלבז.

אבא שלי, סבא יוסף ואמא שלי טרז, שניהם נולדו במרוקו. בשנת 1963 עליתי לארץ ישראל בספינה, זה היה מסע ארוך ומעייף. אני ומשפחתי כבר חיכינו בקוצר רוח, להגיע לארץ ישראל היפה ולארץ הקדושה, כפי שסיפרו לנו. לאחר כמה ימים בספינה הגענו לארץ ישראל. כל משפחתי ואני חייכנו והתמלאנו באושר ושמחה, על כך שהגענו לארץ הקודש. טיילנו כמעט בכל רחבי הארץ, שמחנו שהגענו לארץ ישראל.

בתחילה גרנו בדרום צפת, שם הכרתי חברים איתם למדתי בבית הספר. עם חברים אלה שיחקתי כל יום כשחזרנו מבית הספר. פעם לא היה לנו טלפונים, אז היינו יוצאים לשחק עם חברים כל יום. לא היה הרבה אוטובוסים ולכן היינו חוזרים ברגל הביתה. כל פעם שחזרנו מבית הספר עם כל החברים, היינו משחקים קלאס, חמש אבנים, חבל, גומי ועוד הרבה משחקים ששיחקו פעם.

אפשר להגיד שהייתה לי ילדות די מהנה, כשהייתי ילדה להוריי לא היה הרבה כסף, הסתפקנו במוצרים בסיסיים. התגוררנו בדירה קטנה וישנו כל האחים בחדר אחד גדול, שהיו בו גם שירותים. כל אחד ישן במקום אחר. חלק ישנו על המיטה, חלק על הרצפה, וחלק גם על בובה גדולה שהייתה לנו. ידענו להסתפק במה שיש לנו.  בגיל ארבע עשרה כבר התחלתי לעבוד כמלצרית במסעדה קטנה, כדי לעזור למשפחה, ועדיין לא היה לנו הרבה כסף. אבל ידענו להעריך את הדברים הקטנים ואת האוכל שכן היה, ושלא הכל מובן מאליו.

כשהגעתי לגיל חמש עשרה הלכתי לחוג ריקודי חוג בלט, שם למדתי לרקוד. הכרתי שם הרבה חברים, חלק היו מתקדמים וחלק מתחילים, אז בהתחלה היה קצת קשה ללמוד כי זה משהו מורכב, אבל לאט לאט הם עזרו לי להשתפר. לאחר שנה פרשתי מהחוג כי לא היה לנו מספיק כסף כדי להמשיך את החוג. אומנם פרשתי מהחוג, אבל החברים שהכרתי שם יישארו איתי לעוד הרבה זמן.

את בת המצווה שלי לא חגגנו באולם מפואר. היינו צריכים לעשות משהו קטן וצנוע, חגגתי את הבת מצווה שלי במסעדה קטנה, וזאת הייתה המסעדה שגם הלכתי לעבוד בה בגיל ארבע עשרה. עבדתי  קשה בשביל הכסף למרות שהייתי מרוויחה מעט מאוד בסופו של יום. אבל אם  למדתי משהו מהחיים, זה להסתפק במה שיש לך, ובחיים אל תסתכל על אחרים, תשמח במה שיש. "איזה הוא עשיר השמח בחלקו"

הילדות של סבא יעקב

אני, סבא יעקב, נולדתי בשנת 1950 במרוקו למשפחת עזריאל, להוריי שלמה ומזל.

המשפחה החליטה לעלות לארץ ישראל, וכשעלינו לספינה ממש התרגשתי לעלות לארץ חדשה, לארץ הקודש. כשהתחלנו להפליג, חיכיתי בקוצר רוח להגיע לארץ ישראל וללכת לכותל, ולטעום אוכל חדש שלא הכרתי במרוקו. אחרי מסע ארוך הגענו לארץ ישראל, טיילנו ברחבי הארץ, אכלנו מטעמים חדשים שמעולם לא טעמנו, כמו פלאפל וחומוס. אחרי שטיילנו והכרנו את הארץ, התיישבנו במקום ששמו צפת. גדלתי בצפת, שם שיחקתי עם החברים שלי, שהכרתי בבית הספר. כל יום אחרי הלימודים, הלכנו למגרש שהיה ליד בית הספר ושיחקנו שם כדורגל. זאת הייתה תקופה שעוד לא היה לנו פלאפונים וטלוויזיות. כל היום היינו בחוץ ושחקנו בכדורגל, כדורסל, חמש אבנים, גם מונופול לפעמים, וקצת שש – בש. הייתי אלוף בשש בש. תמיד הייתי מנצח, ובהפסקות כשהיינו משחקים כדורגל עם הכיתה השנייה, אלו היו הרגעים הכי כיפיים שהיו לי בחיים. חווית כאלה לא שוכחים. אבל זאת הייתה תקופה שהכסף לא בא בקלות. עבדנו קשה מאוד בשביל הכסף הזה, והיינו מעריכים כל פרוסת לחם שהייתה לנו. למדנו להעריך את הדברים הקטנים.

אני ואחיי  חיינו בבית עם שני חדרים. אני וכל האחים שלי ישנו בחדר אחד. חצי ישנו על המיטה וחלק על הרצפה. המצב פעם לא היה כמו היום. אני התחלתי לעבוד בגיל שלוש עשרה  אצל דודי. עזרתי לו לסדר ארגזים והרווחתי קצת כסף. בכסף הייתי קונה אוכל למשפחה. לא היה הרבה כסף ולכן הייתי מקבל את הבגדים שלי, מדודי שמעון. זאת הייתה תקופה ממש קשה בשבילי ומשפחתי.

כשהגעתי לגיל מצוות, (מרגיש כאילו רק אתמול נולדתי)חגגו לי בר-מצווה. כשהגעתי ליום הבר מצווה, ממש התרגשתי, כי ידעתי שאני אעלה לקרא בתורה. אחרי שהגעתי לשלב הקריאה בתורה, ממש התרגשתי, וכל המשפחה הייתה לידי והסתכלה עליי בהתרגשות. אחרי שסיימתי לקרוא זרקו עליי סוכריות והיה שמח. אחרי יום העלייה לתורה  חגגנו בצנעה, במסעדה קטנה, עם חבריי היקרים אכלנו שתינו ונהנינו. זאת הייתה תקופה ממש מדהימה. זאת הייתה תקופה שלא היה מכשירים או טלפונים אז היה יותר זמן להיות עם המשפחה, ובאמת יותר להתחבר אל המשפחה  ולהיות איתם. ומה שאהבתי בתקופה הזאת, זה לצאת עם חברים כל יום אחרי הלימודים ולשחק איתם כדורגל. זאת הייתה תקופה מדהימה ואם הייתי יכול הייתי חוזר לשם בשמחה. ולסיכום אומר: "איזהו חכם הלומד מכל אדם".

הזווית האישית

ניתאי: נהניתי לשמוע את הסיפור של סבי וסבתי. ממש היה לי כיף להכיר את הדברים שהיו פעם, זה ממש מעניין אותי להקשיב לסיפורים האלה, ואני רוצה לשמוע עוד סיפורים כאלה.