מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבוקרשט בירת רומניה בשנת 1952 כבת יחידה להוריי רנה וסבלי זילברשטיין, משפחה חמה.

אבא שלי היה פרופסור בפקולטה למשפטים ואמא השקיעה את זמנה בעבודות הבית. אחד הבילויים המועדפים בימי ראשון (יום שבת ברומניה), היה לבקר במוזיאון. הלימודים בבית הספר היו שונים מאלה שבארץ. מכיוון שרומניה הייתה ארץ קומוניסטית, הלימודים היו נוקשים עם הרבה שיעורים. בחופשים הייתי נוסעת עם ההורים שלי, בקיץ לעיירות נופש על שפת הים השחור ובחורף להרי הקרפטים.

השלטון הקומוניסטי מבוסס על שוויון בין כל האנשים ללא הבדל דת גזע ומין. בגלל זה לא חוגגים בו חגים דתיים. החג היחיד שנשמר היה חג המולד שברומניה קראו לו חג החורף ולסנטה קלאוס "סבא כפור" שהיה אהוב עלינו, בגלל שקיבלנו מתנות. מגיל 9 הלכו הילדים לתנועת הנוער הקומוניסטי. הלימודים מהגן עד לקבלת התואר האקדמי היו חינם ומה שנשאר לילדים זה רק ללמוד עם דגש לשאיפה למצוינות.

חיינו היו בתוך בועה, לא ידענו הרבה ממה שהיה בחוץ. בעיתונים כתבו על דברים  שלא קשורים לחיים האמיתיים, לא על רצח, לא על שוד לא על שחיתות למרות שאלה היו גם היו וטואטאו מתחת לשטיח. במעבר בין הילדות לבגרות התחלנו להבין שלא הכל ורוד, שיש דברים שלא מספרים לנו, שאסור לדבר על פוליטיקה, על מנהיגים וכו' כי זה מסכן אותך וגם את המשפחה, אבל זו הייתה ילדות ללא דאגות, כי מה שלא יודעים ולא פוגע בך לא כואב. הלימודים, התרבות, החופשים, החברים, הספרים מילאו את חיינו והרגשנו כמו כל צעיר בגיל ההתבגרות. בשנת 1975 סיימתי תואר שני באומנות, התחתנתי, נולד לנו בן, אנדרי (אבא של גיא). בשנת 1982 עלינו לישראל ופתחנו פרק ב' בארץ שלנו.

הזוית האישית

סבתא דניאלה: חוויה לעלות זיכרונות ילדותי מול הנכדים שלי גיא שכטר ואורי יוחנן.