מאגר סיפורי מורשת

בשנת 1955, עלינו לארץ, כאשר הייתי בת שנה, שלחו אותנו למשמר הירדן. החיים היו שם קשים, אבא שלי עבד בכפר אוריה וכמעט לא ראינו אותו, כי הוא היה בא לבקר רק בשישי ושבת.

אחרי תקופה ארוכה עברנו לכפר אוריה, שם המשפחה שלי גרה עד היום. בתור ילדה עזרתי בעבודות לדוגמה: גידול עופות, כבשים ועוד… לפרנסת המשפחה. הייתי קשורה מאוד למשק החקלאי שאהבתי והערצתי. בשנת 1967, במלחמת ששת הימים, נכנסנו למקלט ליד הבית של סבתא שלי. היומיום הפך לסיוט ולא היו התראות על מטחים. החוויות שהיו לי בילדות הם: רכיבה על סוסים, כל יום בשעה ארבע וחצי היינו נפגשים כל המשפחה אצל סבתא שלי לכוס תה, עוגיות ועוגות. סבא וסבתא מאוד דאגו לגבש את המשפחה כל ערב כולל שישי, שבת והחגים והקשר נשאר עד היום!

את בעלי פגשתי בפעם הראשונה במסיבת של שחרור מהצבא, וכבר כשפגשתי אותו בפעם השנייה הוא אמר לי: "בעוד שנה אנחנו נתחתן!" אני חשבתי שזה רק דיבורים אבל כעבור 5 חודשים, הוא הציע לי נישואים. מאוד התרגשתי וישר רצתי לספר להורי, אשר מאוד שמחו והתחילו בהכנות לחתונה. אימא שלי הכינה לי נדוניה (כלי בית, מצעים, ביגוד ועוד…)

יום לפני החתונה עשינו חינה, שהייתה בכפר אוריה (בבית של ההורים שלי) ואימא שלי עשתה לי תערוכה (הראתה למוזמנים את כל מה שהיא הכינה וקנתה לי). החתונה שהתקיימה באולמי הוד בעיר רמלה, הייתה מאוד מרגשת ובירח דבש שלנו נסענו לטבריה.

הזוית האישית

החוויות מתכנית הקשר הרב דורי ומהעבודה ביחד, הם שאני (המתעדת) למדתי המון מהילדות של סבתא שלי (המספרת) והיה ממש כייף לעבוד ביחד! ולמדנו להכיר קצת יותר את אחת השנייה.