מאגר סיפורי מורשת

שמי גדי רווה, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי, זהו סיפורי:

נולדתי בקיבוץ לביא בשנת 1949. למדתי בבתי ספר עממיים בלביא ושנה אחת בשדה אילן, את התיכון למדתי בשדה אליהו. הכי אהבתי ללמוד מתמטיקה ופיזיקה, שנאתי דקדוק והיסטוריה. בבית ספר של פעם לא היה אלקטרוניקה, היה לוח שחור עם גיר (היה פטנט 'להקפיץ חום', כלומר להיות חולה: לאכול גיר, כך היה עולה החום). בנוסף, היה משחק שאני לא רואה שמשחקים היום, כמו גולות וחמש אבנים. גם הילדים פעם היו יותר שקטים. הייתי מבלה בהפסקות הרבה באולם ספורט ושיחקתי משחקי ילדים. המורה שהכי זכורה לי הייתה בכיתה ג' כי זאת המורה הראשונה שאני זוכר, וגם היה משהו באישיות שלה שגרם לי לזכור אותה יותר מהאחרות. בתיכון היה מורה שקראו לו מרדכי, הוא היה המורה להיסטוריה ולדקדוק, הוא היה מורה מוכשר, נחמד ומשעשע.

לא היה חוגים או תנועות נוער, אנחנו עבדנו בקיבוץ. כהעשרה היה רק ללמוד מוזיקה, אני למדתי שנתיים לנגן על גיטרה. אני זוכר דברים שאהבתי מאוד לשחק: גולות והקפה. לחבר הכי טוב שלי קראו יהודה משדה אילן, הוא היה חקלאי. כיום הקשר בינינו אקראי אבל נפגשים מדי פעם.

היו אצלנו בכיתה בסביבות 20 ילדים, הייתה בשכבה כיתה אחת אבל בתיכון היו שתיים. בשנים הראשונות זה היה נקרא בית ספר אבל זה לא היה בית ספר, אלא חדרי כיתות שלמדו בהם בקיבוץ. היחסים בין בנים לבנות נוצרו בגיל מאוד מאוחר גם בגלל שזה היה בתקופה מאוחרת וגם בגלל שהיינו דתיים, ופעם ראשונה שאני זוכר יחסים כאלה היו בכיתה ח'.

הזוית האישית

סבא גדי: נהניתי להכיר מקרוב את הפעילות וההווי בבית הספר. למדתי להקשיב לסיפורים של המשתתפים שבחלקם היו חדשים עבורי. שמחתי להבחין בהקשבה של הילדים ואני מאמין שלמדו על ההיסטוריה הקצרה שלנו, הסבים והסבתות. תודה לענת על ההשקעה והרבה הצלחה בהמשך.

הנכד ברק: נהניתי והתעניינתי מאוד מהסיפורים של סבי ומהשיחות והפעילויות בכיתה. החוויה הזאת הייתה חוויה מדהימה, מיוחדת וחשובה מאוד בעיני, גם בסיור לבית התפוצות היה חוויה מעניינת ומהנה.

התלמיד איילון: נהניתי מהטיול לבית התפוצות, ולשבת עם גדי ולדבר איתו. נהניתי לשמוע את הסיפורים של סבא של ברק שעניינו אותי, כי הרגשתי שאני נכנס טיפה לדור שלהם ומבין טיפה יותר דברים מהזווית של המבוגרים.