מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדות במעברת תלפיות, ירושלים

תמר עם סבא וסבתא
תמונה משפחתית
געגועים לבית אבא

שמי זכי סעדו. עליתי לארץ מעיראק בשנת 1951, כאשר אני בן שנה אחת. הגענו לארץ עם משפחתו של אבי המורחבת שכללה ארבעה אחים ואחות אחת, עם בני משפחותיהם. הגענו למעברת תלפיות ושם היינו חמש נפשות: אבא, אימא ושלושה ילדים קטנים. קיבלנו צריף שהיה עשוי מפח. בחורף היה מאד קר ובקיץ מאד חם. כמונו היו עוד עשרות צריפים בנויים שורות שורות. לא היה לנו מים זורמים והיו שירותים ציבוריים משותפים לכל עשרה צריפים.

בצריפים גרנו כשמונה שנים ושם נולדו עוד חמישה ילדים. עיקר המשחקים שלנו היו בחצר בכל מיני משחקים שהמצאנו לעצמנו לדוגמא: קפיצה למרחק על גלגלים, קליעת אבנים אבן באבן, חמש אבנים, אלם בולי (מקל שהיינו מכים איתו במקל קטן יותר שהיה נקרא בולי). היו תחנות שם היינו צריכים לרוץ ולהקיף את כל התחנות, כאשר הקבוצה היריבה הייתה צריכה לתפוס את הבולי לפני שהמכה היה מצליח להקיף את כל התחנות (בדומה לבייסבול היום). החברים שהיו לי ליוו אותי במשך כל הילדות. לאחר מכן עברנו לשכונת קטמונים שהייתה בנויה מאבן. שם גרנו בחדר וחצי – ההורים ושמונה ילדים. שם נולד אחי הקטן ואז כמובן היו לנו מים זורמים ושירותים בבית.

החברים מהמעברה עברו איתי לשיכונים החדשים. כמו כן גם כל הדודים והדודות מצד אבא ואימא, כולם עברו איתנו אל השיכונים החדשים וגרנו בשכנות עם הדודים והדודות. הקשר בין המשפחות היה קשר הדוק ובילינו יחד המון חגים ושבתות. אני זוכר שבחג הסוכות היינו מתארגנים כל המשפחות עם אוכל ושמיכות ועולים להר ציון לקבר דוד המלך. שם היינו מבלים יום שלם בשמחה, בריקודים ובאכילה ושתייה של כל המטעמים שהמשפחות הכינו. אנחנו הילדים היינו משחקים במשחקים שלנו וכמובן משתתפים בריקודים של המבוגרים. זו הייתה מסורת כל שנה, עד למלחמת ששת הימים.

כך גדלתי עד שהתחתנתי עם סבתא שושנה. שנות הילדות עברו עלינו בנעימים. עיקר העיסוקים שלנו בזמן הפנוי היו במשחקי חברה עם החברים אפילו עד לשעות מאוחרות בלילה. באותה תקופה אפילו לא היינו נועלים את הבית ולכן יכולנו לצאת ולהיכנס כל אימת שבא לנו. שיחקנו לפי העונות: בחנוכה שיחקנו בסביבונים שעות על גבי שעות ובפסח שיחקנו בגולות ובאגוזים כמנהג החג. סבתא הייתה מכינה לכבוד החגים את המטעמים המסורתיים לכל חג וחג. בפורים הייתה מכינה עוגות מכל הסוגים, הייתה מניחה אותן על מגשים ואז כולנו הילדים היינו לוקחים את המגשים. כל אחד ניגש אל המאפייה השכונתית שהייתה נמצאת בכפר הערבי בית צפאפא, שם היו אופים את העוגות ואז היינו מחזירים אותן הביתה. אימא הייתה מכינה משלוחי מנות לכל הדודים והדודות ואנו הילדים היינו מחלקים אותם. כמובן שבין לבין היינו מתגנבים לחדר שם אימא אחסנה את העוגיות והיינו אוכלים מהן.

סבא זכי עם סבתא חדווה חולו ועם הדודים מהקסטל

תמונה 1

בפסח אמא הייתה מכינה חרוסת שנקראת בשפתינו 'חיליק', שהיה עשוי מאגוזים, בוטנים, שומשום וסילאן. את זה אימא הייתה מכינה לפני חג הפסח. היה לו טעם מיוחד וכולם רצו לטעום ממנו לפני החג אבל כמובן שזה היה אסור. בחג השבועות אימא הייתה מכינה לחם דק דק. את הלחם הייתה שמה על מגש בערימה שהתנשאה לגובה של מטר אחד והייתה מאחסנת אותו בחדר והוא היה מספיק לנו לחודש שלם. היינו בכל פעם לוקחים לחם כזה דק ומרטיבים אותו במים, ואז הוא היה הופך ללחם רך. היינו ממלאים אותו בכל מיני ירקות, סלטים, ביצים, דגים ועושים מזה לאפה עבור החג. בנוסף הייתה מכינה 'קדה' שהוא בצק ממולא בסוכר או בגבינות, זה היה טעים מאוד מאוד.

בגיל 12 לאחר הלימודים הייתי הולך לעבוד עם אבא שלי שהיה ירקן, כדי לעזור לו בפרנסת המשפחה. כל זה כמובן עד שהתחתנתי ואז עזבתי את הבית והקמתי משפחה לתפארת, ותמר האהובה היא חלק מהמשפחה שלנו.

הזוית האישית

סבא: אני הרגשתי שאני לוקח את תמר הנכדה האהובה שלי אל הילדות שלי ולחוויות שחוויתי כילד.

תמר: עכשיו אני יודעת דברים חדשים על סבא וזה ריגש אותי לשמוע על איך שסבא חי בילדותו.

מילון

חיליק
חרוסת

מעברת תלפיות
מעברת תלפיות הייתה מעברה בדרום ירושלים שהוקמה ב-1948. המעברה מוקמה ממערב לשכונת תלפיות, בסמיכות לרחובות דרך חברון ודרך בית לחם, במקום בו שכן קודם לכן מחנה אל-עלמיין של כוחות המנדט הבריטי. המעברה נועדה לספק דיור לעולים מגל העלייה הגדול שלאחר קום המדינה. העולים שהתגוררו במעברה הגיעו ממרוקו, פרס, רומניה ופולין, אך עיקרם באו מעיראק וכורדיסטן. (ויקיפדיה)

ציטוטים

”בפסח אימא הייתה מכינה חרוסת שנקראת בשפתינו חיליק“

הקשר הרב דורי