מאגר סיפורי מורשת

שמי ג'קלין איבגי, נולדתי במרוקו  לבית משפחת עמר בשנת 1954. אני נשואה לאברם איבגי, היו לי שני בנים בן אחד נהרג במבצע עמוד ענן הוא הותיר אחריו, אישה ושני ילדים מקסימים.

עלינו כל משפחת עמר לארץ ישראל עקב זה שסבא שלי עבד בתפקיד שוטר במרוקו. במהלך השירות שלו היה אירוע קשה בו נחטפה יהודיה יפה. השמועות החלו לעבור מהר מאחד לשני. את החטיפה ביצע עובד המלך שהחביא אותה במסגד. סבא שלי במשימתו החשאית הצליח להציל אותה ולהבריח אותה לארץ ישראל. בעקבות  השמועה שסבא שלי מזייף דרכונים ומבריח יהודים אבא שלי נאלץ להבריח אותנו. הסוכנות היהודית העלו אותנו לארץ ישראל ומשם התגוררנו בפחונים בקריית מלאכי שהייתה עדיין בצעירותה. תקופה ארוכה ולא פשוטה.

את חג הפורים חגגנו והתחפשנו והייתה שמחה מאוד גדולה כל המשפחה. בכל חג היינו מזמינים את כל המשפחה. נפגשנו וחגגנו כולם, דיברנו ושיחקנו כל הילדים במה שמצאנו. היינו מבשלים כל מיני מאכלים שונים אבל בכמויות מעטות כי לא היה הרבה אוכל, אך הייתה שמחת חיים ושיתוף פעולה בין המשפחה והשכנים.

הלכנו לגן ילדים שנפתח בקריית מלאכי, בהמשך חילקו אותנו לבתי ספר לפי קבוצות גיל והיינו לומדים כולם ביחד. בהפסקות בין השיעורים היינו מחפשים במה לשחק. והתחלנו להמציא משחקים כמו חמש אבנים, מחבואים, חמור חדש, מי המלך. בתקופה ההיא לא הייתה טלוויזיה ואף לא טלפון.

היינו לוקחים עיתונים שקראו אותם ולא היה צורך בהם, היינו גוזרים תמונות ויוצרים סרט מגלגלים על מקל ומדביקים. פורסים סדין לבן על הקיר בחדר חשוך ועם פנס מקרינים כאילו סרט. כך היינו מעבירים את הזמן הפנוי בהמצאות שונות. לאט לאט גדלנו ושלחו אותנו לעבוד בעבודות חקלאיות במושבים הסמוכים. היינו עובדים בקטיף כותנה כדי להרוויח כסף. עם השנים בנינו את הבית שלנו.

בקריית מלאכי נבנו בתים קבועים וגם נבנו חנויות במרכז העיר. כך בנינו את קריית מלאכי ואת ארץ ישראל.

הזוית האישית

סבתא ג'קלין: נהנתי מאוד להגיע לבית הספר של נכדיי ולהיפגש ולכתוב את סיפורי עם רום נכדי היקר.