מאגר סיפורי מורשת

שמי טנה שטרן נולדתי בגרמניה ב-9.6.1943.

נולדתי במלחמת העולם השנייה בגרמניה, להורי שהיו חבויים במרתף, עד שתקפו את אמי צירי לידה. כשיצאו מהמחבוא הם נתפסו ע"י הגרמנים, והוכנסו לבית סוהר בעיר קלן, שהיה לפני המלחמה מאוכלס בפושעים. הוחזקנו שם ארבעה חודשים, ואז אמי נדרשה לשים אותי במשלוח ברכבת הנוסעת למזרח. היא שמה אותי בתוך קופסת קרטון, כשהצמידה לבגדי פתק עם הפרטים עלי ועליה. אבי נהרג בהיותי בת שלושה שבועות בניסיון בריחה.

נשארתי בחיים הודות לאשה מהמשלוח שלקחה אותי תחת חסותה, עד שהגענו למחנה הריכוז טרזין שבצ'כיה. והיא נשלחה, כנראה להשמדה באושוויץ. נשארתי לבד במחנה ללא הורה. למזלי זה היה "המחנה לדוגמא" שבו הציגו הגרמנים שטוב ליהודים שם, ולכן היה בין היתר בית תינוקות, שבו שיכנו אותי. אך לי לא היו הורים שביקרו אותי אחה"צ, כמו שאר הפעוטות. ואז הופיעה המלאך שלי אישה בשם רות שמולקובה שאימצה אותי לבת, ושמרה עלי בשעות הפנאי שלה ,עד תום המלחמה. היא חשבה לאמצני גם הלאה אך אמי נמצאה, ויחד אתה שוחררנו ב-9.6.1945 ביום הולדתי השני, ושבנו לגרמניה. שהינו שוב בעיר הולדתי והולדת אמי. עד שעלינו ארצה.

בבית ילדותי, היה חשוב ביותר שימי שישי ושבת נאכל ארוחות יחד ובשעה מסויימת ואסור היה לאחר אליה. לא היינו דתיים או מסורתיים וכן החג שנחגג כל שנה בגדול היה יום הולדתי שהוא יום שחרורנו מהמלחמה.

הבת מצווה שלי נחגגה, בחצר ביתנו, כל חברי כיתתי ואחיהם ובעיקר כל מורי, הוזמנו לקחת חלק בחגיגה. חלק זה מחיי חקוק חזק בזיכרוני.

עליתי לארץ בשנת 1949. שהינו בשתי מעברות במשך כחצי שנה. לאחר מכן הועברנו לצפת, כי שם נאמר לנו שמזג האוויר דומה לאירופה, והיו שם בתים של הרכוש הנטוש של הערבים, שברחו מצפת במלחמת השחרור.

התחלתי ללמוד בכיתה א' ללא מושג בשפה העברית. סיימתי גם תיכון בצפת,  ובתום התיכון עברתי לחיפה ללמוד סיעוד ברמב"ם.

צפת בזמנו הייתה עיר קייט  של נופשים, בעיקר ממרכז הארץ והם השתכנו בבתי התושבים, שהיו להם מספיק חדרים להשכרה. עקב כך רבים היו האומנים שהופיעו בצפת, ואנו הילדים זכינו לשמוע את מיטב הזמרים והאומנים בארץ. הבולט בצפת הייתה קריית האומנים בעיקר ציירים. רבות ביקרנו אותם והם כיבדונו בהסברים של יצירותיהם.

בשבתות היינו מטיילים בטבע בעיר, בעיקר בוואדיות שסביב צפת. הורינו לא היו העסיקו אותנו, והיינו צריכים להיות יצירתיים ולארגן לנו תעסוקה לבד.

החפץ שמלווה אותי מאז ילדותי מלבד תמונות משפחה, הוא ספר לילדים בגרמנית שאמי הקריאה לי. שמו "מקס ומוריץ". מסופר בו על שני ילדים פרחחים שעשו תעלולים לכל מיני אנשים, שלא יכלו להתגונן בפניהם, אך בסוף באו על עונשם המר. לדעתי ספר מאוד לא חינוכי ,אך כך היו הרבה ספרי ילדים בתקופה ההיא. כנראה חשבו בצורה זו להפחיד ילדים סוררים.

חיי עברי טבועים בי עמוק, עד היום הנני מחפשת חלקי פאזלים החסרים בסיפור חיי, כי לא סיפרו לי דבר כמעט. אני עורכת  תחקירים ונעזרת באנשים מבינים, כדי לחבר קרובי משפחה שנעלמו או שלא ידעתי על קיומם. הנחמה שלי כיום היא דור ההמשך המופלא, שיש לי ונותן לי את ההבנה שכל חיי יש לי מלאך שומר.

כיום אני בכפר סבא. אם לשלשה צאצאים וסבתא לחמישה נכדים. במקצועי אני אחות עם תואר בסיעוד, ועד לפני שנה וחצי עבדתי. היום הנני גמלאית.

                                                     הספר שסבתא כתבה

הזווית האישית

מאיה – נהנתי לשוחח עם סבתא ולשמוע את סיפורה, ולמדתי רבות על ילדותה.

טנה שטרן– שמחתי להזדמנות לשתף את נכדתי בסיפור חיי.