מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדה הקטנה שחלמה מגיל קטן לעלות לארץ ישראל

בחו"ל עם סבתא לפני כמה שנים
סבתא בתיכון
ילדה זו היא סבתא ליליאן

 ילדה זו היא סבתא ליליאן

נולדתי עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, בשנת 1939 בטוניסיה שבצפון אפריקה, בעיר סוס. זו עיר נמל המכונה "פנינת הסהל", כלומר פנינת החוף. עיר שטופת שמש על שפת הים בתיכון עם חול זהוב ומים תכולים. שם גרנו עם שלושת אחי ולמרות שהייתי קטנה חקוקים בזיכרוני מראות של ים וחול וטיולים עם אמא הדוחפת את עגלת אחותי.

אך הכל התנפץ כאשר בשלהי שנת 1942ואני בת 3.5 אולצנו ע"י הצבא האיטלקי לעזוב את ביתנו בחופזה וכל רכושנו, כמה מזוודות. לאחר ניצחון כוחות הברית, בצפון אפריקה ב-1944 עברנו לגור בעיר הבירה טוניס, שם גדלתי והתחנכתי. באותה עת, הצרפתים שלטו ולכן אחי ואני למדנו בבתי- ספר צרפתיים.

בגיל 20, עליתי עם חלק ממשפחתי לישראל, בשנת 1959.חלומי היה להיקלט בקיבוץ, עליו חלמתי שנים רבות טרם עליתי ארצה. בסופו של דבר, שהיתי רק שלושה חודשים בקיבוץ מעגן מיכאל כדי ללמוד עברית (קיבוץ אולפן קראו לזה). משם, עברתי לירושלים ללמוד באוניברסיטה עברית. התגוררתי ב"בית החלוצות" מעון מגורים לעולות חדשות. בירושלים פגשתי את ברל, איתו התחתנתי לאחר שנה וחצי. נולדו לנו שלושה ילדים- בן ושתי בנות. הבן הבכור דוד, אחריו מלכה ואחרונה דפנה. גרנו תחילה ברחוב עזה 33 בירושלים ואחרי זה עברנו לשכונה חדשה בשם רמת דניה. אהבנו מאוד את השכונה בה הילדים הרגישו חופש מוחלט לשחק ולטיל.

שנינו (ברל ואני) עבדנו בבית החולים הדסה, אני כספרנית בבית- ספר לרפואה וברל במעבדה. לאחר כמה שנים, נסענו לשליחות באתיופיה, ושם בילינו שנתיים קסומות ונפלאות. בשנת 1979, עברתי לבאר- שבע כדי להקים ספריה רפואית בבית- הספר לרפואה שרק עתה קם.

ברל נישאר בירושלים והיה מצטרף אלינו בסופי שבוע ובחגים. אולם, לצערי ולצער כל המשפחה, כמה שנים לאחר מכן חלה ברל בסרטן, החלים לתקופה קצרה, שוב חלה וניפטר בשנת 1989

המשכנו לגור בדרום ושם סיימו שלושת הילדים את לימודיהם עד הבגרות. לאחר מכן כל אחר עבר ללמוד באוניברסיטה שבחר. לאחר מותו של ברל, חילקתי את חיי עם אליעזר, רופא שהכרתי בבית החולים. אליעזר תיפקד כסבא "מאומץ" אהוב לכל נכדי. בשנת 2000, עברנו לגור בישוב קהילתי ושמו מיתר. הבית רחב הידיים עם גינה מטופחת, הפך מהר מאוד למקום מפגש של כל המשפחה במיוחד לכל הנכדים שאהבו את המפגשים האלה שהיו מלאי צחוק ומשחק.

הנכדים גדלו ואני נשארתי לבד בבית שהפך לגדול מידי בשבילי. תחילה אליעזר ואחר כך גם אני עברנו לדיור מוגן (מקום מגורים מותאם לגיל המבוגר). כל אחד בחר מקום קרוב לנכדיו וילדיו. אולם, הקשר בינינו נישאר איתן, רק במתכונת אחרת. אני גרה עכשיו במקום הנקרא "פרוטיאה בהר", בישוב שורש מול הרי ירושלים.

אני נהנית כל יום מהנוף המקסים, מהפעילויות הרבות והמגוונות שמצאתי שם ומכל החברים החדשים שרכשתי. ילדי ונכדי גם אוהבים את המקום ושמחים לבקר אותי בכל זמן במעוני החדש.

בהסתכלי לאחור, אני מרגישה ברת מזל עם משפחתי האהובה ומרוצה מאוד מדרכה של הילדה הקטנה שחלמה מגיל קטן לעלות לארץ ישראל ושם לבנות בית, משפחה וקריירה.

מילון

חופזה
כשעושים משהו בחיפזון

ציטוטים

”"בהסתכלי לאחור, אני מרוצה מאוד מהדרך כשלמתי לעלות לארץ ישראל ושם לבנות בית, משפחה וקריירה."“

הקשר הרב דורי