מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הילדה הקטנה מבוקרשט

סבתי עם הסוודר שמסופר על העלייה
סבתי עם הוריה ברומניה בפארק צ'ישמיג'יו
אל תקראו להם ניצולי שואה, הם שורדי שואה! אנחנו אלה שניצלנו...

הכל מתחיל בבוקרשט בבירת רומניה.

סבתי, סבתא מרים, עלייה מסופר הסיפור הייתה אז ילדה קטנה, היא הייתה הבת ביחידה לשתי הוריה חייה וצבי וירצברג ונולדה באפריל 1945.

לסבתא של סבתא קראו טובה (טואובה כך הוגים את שמה) היא הייתה הבן אדם הכי קרוב למרים סבתי.

בתמונה זו סבתא טובה, סבתא של סבתי מרים

תמונה 1

הסיפור מתחיל בשנת 1939 כשהתחיל מלחמת העולם השנייה: טובה, בעלה זאב, ביילה (אחות של מנדל ולייב ובנם של זאב וטובה), כמה דודות, מנחם מנדל (בנה של טובה וזאב ואח של ביילה ולייב ), אשתו של מנחם (סורצ'ה),לייב (חיים) אחיו של מנחם וביילה ובנו של זאב וטובה, ו 3 בנות של מנחם, נשלחו לגיטו טרנסניסטריה בדרום מערב אוקראינה שהיה באיזור הכיבוש הרומני.

באמצע המלחמה היו 3 הבנות של מנחם וסורצ'ה כמעט מתות מרעב. החליט הסבא (זאב בעלה של טובה) לצאת מהגטו בסתר וללכת להביא כמה קליפות של תפוחי אדמה לבנות הרעבות. לבסוף יצא מהגטו ובדרכו חזרה עם קליפות תפוחי אדמה נטפס בידי הנאצים, נשאל על ידי הנאצים למה הוא מחוץ לגיטו, לבסוף לא ריחמו עליו, השכיבו אותו עם הפנים לאדמה וקפצו על גבו ורמסו אותו ופצצו לו את הכליה. לאחר מכן כשחשבו שהוא מת עזבו הנאצים את המקום והסבא הגיעה בזחילה לגטו.טובה הכינה כוס תה לבעלה זאב והוא מת עם הכוס ביד. ובאותו יום מת גם הנכד הבן של ביילה, מנחם מנדל הלך לקבור את אביו ואחיינו ( זאב והבן של ביילה ) באותו קבר ובאותו יום ולאחר מכן נפטרו 3 הבנות של מנחם וסורצ'ה מרעב. לייב בן ה20 שתה ממי באר שבו היו גוויות (גופות) וחטף זיהום ומת באותו שבוע שבו נפטרו אביו (זאב) ואחיינו (הבן של ביילה).

לקראת סוף המלחמה נולד לסורצ'ה ומנחם בן בשם זאב הקרוי על שמו של אביו של מנחם (סבו) ושרד את הגטו. כל מי ששרד (השאר שנותרו) הלכו בשלג ובקפור ובלילות ישנו ליד גדרות הגויים.עד לפתיחת השארים טובה וסורצ'ה הלכו ברגל עד בוקרשט (פרק זמן כמו – הליכה כמו מפסח עד שבועות) וכשהגיעו מצאו את סבתי (מרים) והוריה.

סבתי מרים וסבתה טובה היו קשורות אחת לשנייה מאוד והיה לה כל כך חשוב לשרוד את הגטו בשביל לספר לסבתי מרים את הסיפור שעברו ובשביל לראות את הנכדה שנולדה לה (סבתי מרים).

בבוקרשט צבי אבא של סבתי שהוא היה גם אז ציוני הלך ליהודים וסיפר להם שישנה עלייה לארץ ישראל. סבתא טובה אמרה לצבי בנה (אבא של מרים סבתי) שהם עולים לישראל "אי אפשר להישאר בארץ הזו שבה הרגו את משפחתינו כל הגויים "כך אמרה עלינו לארץ עם אוניית העצמאות וצבי לקח איתו רק דבר אחד וזה תרמיל בתרמיל הוא הכניס רק שמיכה וכמה תמונות ומזכרות קטנות מרומניה ובינהם פמוטים. כיום הפמוטים העשויים נחושת טהורה בבית סבי וסבתי ומזכירים את מנהגי הדלקת גם כיום הם מדליקים בהם נרות שבת הנרות מהבית החרדי ומזכירים את הדורות הקודמים.

בתמונה הפמוטים של סבתא שהגיעו מרומניה לישראל ומאחור התמונה של סבתא קטנה 

תמונה 2

זיכרון מיוחד שסבתי זוכרת וניתן לראות בתמונה (בשחור לבן) הוא הסוודר האדום שלה – כשמרים (סבתי) לקחה איתה את הסוודר מהסיבה שאביה חשב שבארץ יהיה קר כמו ברומניה הסוודר האדום שלה היה עם נקודות לבנות והיא לבשה אותו לפני שעלתה לארץ (וכניראה שלא לבשה אותו כל כך הרבה כמו שסבי חשב…). בנוסף לסבתי מרים היתה בובה שקנו לה לפני שעלו לאנייה לישראל (אונית העצמאות), סבתי מספרת כי "לא יכולתי להיפרד ממנה" והיא הביא אותה איתה באוניה לארץ. זוהי אחת המזכרות היחדיה שיש לה. סבתי מספרת על הבובה כי שמה אותה בלילה על עדן החלון בחוץ וירד גשם שהרטיב והרס את הבובה (הבסיס של הבובה היה מקרטון).

כאשר הגיעו לארץ יחד עם סבתא טובה הגיעו לפרדס חנה, שם צבי רכב על חמור עד לחיפה ושם מצא בית, לאחר מכן בא לאסוף מפרדס חנה את מרים (בתו) חייה (אשתו) וסבתא טובה (אמו) לבית שמצא בחיפה, ואפילו שיפץ אותו. בהתחלה גרו בשתי חדרים, בחדר הראשון מרים (סבתי) והוריה ובחדר השני טובה (סבתא של סבתי). אחרי כמה שנים מצאה סבתא טובה רב והתחתה איתו ועברה לגור איתו.

תמונת מזכרת של סבתא מרומניה

תמונה 3

בילדותה סבתא מרים בבקרים הייתה רגילה שאביה הולך לבית הכנסת והיא לבית ספר. אחרי בית ספר תמיד הייתה משחקת קלאס ובנדנדות עם חברותיה ואחר כך הייתה הולכת לסבתה סבתא טובה שהייתה מכינה לה עוגה כל יום ודואגת שתאכל. לפעמים סבתא גם הייתה הולכת עם חברותיה לראות סוסים (התחבורה של פעם) איך האכילו אותם ואיך היו משמיעים את קולותיהם. כשסבתא הגיעה לגיל 16 הכירה את סבא ( סבא צבי, סבא שלי ) במפגש עם חברים ומאז הם התחילו את הקשר. הגיעם ליום החתונה, כשסבתא התארגנה בסלון בכלות יצאה החוצה כדי להגיעה אל האוטו וכולם מחאו כפיים וצפצפו ושמחו אפילו שלא הכירו אותה "זה היה מחזה יפה" אומרת סבתי הנרגשת. סבא וסבתא הגיעו לאולם החתונה ושם עשו להם עוגת ענקית בת שלוש קומות ובסוף היום כשבאו ללכת קרה דבר מצחיק והקומה השלישית נתקעה במונית בדיוק שבא סבי להיכנס למונית שתסיעה אותם לבית לחגוג עם המשפחה ולאכול את העוגה.

כיום לסבי צבי וסבתי מרים יש ארבעה ילדים (שלוש בנות ובן) ובינהם אמי אמא טלי. סבתי גרה בעיר חיפה עם סבי ואנו המשפחה נוהגים לבקר אותם כול שבת, אנו מדברים, אוכלים, ונהנים עם הביחד כמשפחה.

אני נורא נרגשת שזכיתי להיות כל כך קרובה לסיפורים שהיו המציאות שלנו. ולשמוע את זה מסבתי. ואני מקווה שהסיפור הזה ימשיך לדורות.

הוריה של סבתי סבתא מרים 

תמונה 4

 

תמונה 5
ארנב צעצוע לנשיכה – המתנה הראשונה שקיבלה סבתי בחייה

 

תמונה 6
אבא של סבתא מרים (צבי) כשיצא מבית הכנסת

הזוית האישית

שקד לוינגר: אני נורא מתרגשת שסבתי סיפרה לי את הסיפור המדהים הזה עליה ועל עברה, למדתי הרבה על סבתא ואני בטוחה שגם היא עליי. אף פעם לא יצא לי לדבר איתה על הנושא הזה וזה גרם לי ללמוד עליה על העבר וכל מה שכולם מדברים. אני נורא שמחה שבחרתי אותה כשותפה והיא שיתפה אותי ברגשותיה ודבריה ואני בטוחה שהיא נהנתה להיות השותפה שלי למסע.

מילון

טרנסניסטריה
טרנס פירושו גירוש טרנסניסטריה היה מחנה גירוש בדרום מערב אוקראינה

וירצברג
וירצברג פירושו הר בשמים השם משפחה של סבתי לפני החתונה

ציטוטים

”אי אפשר להישאר בארץ הזו שבה הרגו את משפחתינו כל הגויים“

הקשר הרב דורי