מאגר סיפורי מורשת

תיעוד הסיפור של סבתא דבורהלה בן דוד לבית פרנס

הנכדה: מיכל בן נון

לסבתא שלי קראו ויקטוריה כי היא נולדה בתום מלחמת העולם השנייה. "ויקטורי" פרושו ניצחון. שמה השני – דורה, ניתן לסבתא שלי על שם אחות של אבא שלה, שנפטרה בגיל צעיר. כשעלתה ארצה עם משפחתה בגיל 6, פקיד העלייה שרשם את שמות בני משפחתה, לא שמע היטב את שמה "דורה" וכתב "דבורה", ומאז זה שמה. שם משפחתה המקורי הוא פרנס. משמעותו: בעל תפקיד ציבורי בקהילה, עוסק בכספים. לאחר נישואיה שם משפחתה הפך ל"בן-דוד".

היא גדלה בעיירה בדרום ארגנטינה. היה לה בית גדול על חלקת אדמה גדולה. בבית היו הרבה חדרים, עליית גג ומרתף. הם גרו שני הורים ושלושה ילדים. היה חדר מיוחד  שבו גרה האומנת שלהם. בעיירה שלהם היו מעט יהודים, לכן לא היה בית כנסת. היא לא הלכה לבית ספר כי הייתה צעירה. עם הוריה היא דיברה ספרדית.

חפץ מהילדות שזכור לה הוא כלי שנקרא "מאטה" זהו כלי עשוי מדלוע בתוכו שמים עשבים מיוחדים בשם "ג'רבה".  שופכים לתוך הכלי מים רותחים ושותים את המשקה באמצעות קשית עשויה מתכת. היא קיבלה את הכלי אחרי שהוריה נפטרו והוא עדיין שמור אצלה.

סבתא שלי הייתה מאוד רזה  והוריה הושיבו אותה בכיסא של ילדים קטנים והכריחו אותה לאכול.

סבתא שלי למדה בבית ספר יסודי מ א' עד ה' בדגניה א' ומכיתה ו' עד ח' ברחובות  בית ספר תיכון מט' עד יב' למדה ברחובות. היא למדה במגמת אומנותית פדגוגית. לא היה לסבתא שלי טקס בת מצווה. היא עשתה  מסיבה לכל החברים שלה אצלה בבית. האירועים העיקריים הזכורים לה מגיל ההתבגרות קשורים בפעילות שלה בתנועת הנוער היא הייתה מדריכה כמה שנים ובסוף הלכה לקיבוץ.

מקום העבודה הראשון שלה היה מורה בחברת נוער בקיבוץ במשך 4 שנים כיתות ט' עד יב'. סבתא שלי למדה בסמינר למורים בירושלים. היא בחרה במקצוע זה כי זו מסורת במשפחתה. היא עסקה בחינוך במשך 44 שנים. סבתא שלי נהנת מאוד כל השנים.

סבתא שלי עלתה בגיל 6 בשנת 1951 היא עלתה עם משפחתה. הוריה היו ציונים נלהבים. היא הגיעה  לגור בעמק הירדן כי אביה היה רופא שיניים של הקיבוצים. כמעט לא היו לה קשיי קליטה.

לסבתא שלי היה שיר ילדות שאימא שלה שרה לה מתי שקיבלה מכה. השיר  נועד להתגבר על הכאב וסבתא שלי לימדה את כל נכדיה לשיר את השיר הזה:

"סנה סנה קוליטו

דה רנה סינו סה ססנה

אוי ססנה מניאנה".

והתרגום:

"תרפא, תרפא

טוסיק של צפרדע

אם לא תרפא היום,

תרפא מחר".

הזוית האישית

מיכל: לסבתא ולי היה מאוד מהנה במפגשים והיה מעניין לצרף את ליאל, כי לא היו לה סבא או סבתא להביא וביחד למדנו על עברה של סבתא שלי.