מאגר סיפורי מורשת

התקופה, מלחמת העולם השנייה תקופת השואה בלוב. את אבי לקחו למחנה עבודה ואני ומשפחתי נשארנו בבית .

אחרי לילה אחד ברחנו לכפרים ערביים והתחבאנו שם. כשהיינו בכפרים פרצו לבית ששכרנו ולא השאירו לנו דבר. לא אוכל לא בגדים ולא שום דבר אחר. בתקופה זו, אחותי הקטנה חלתה במחלת המלריה ומתה ממנה. מרוב צער ובכי, אימי חלתה בעיניה ואיבדה את ראייתה הטובה. בעקבות מחלת העיניים, היא יכלה לראות רק בעין אחת. סבי חלה גם הוא ומת ממחלתו מאחר ולא היו רופאים ולא היו אנשים שיטפלו בנו.

לשמחתנו, אבי חזר ממחנה העבודה חי לאחר 6 חודשים שהיה במחנה העבודה. לאחר שובו של אבי, התאוששנו מעט חיינו, עד שעלינו ארצה לישראל. לאחר מלחמת העולם השנייה, עלינו ארצה מלוב. הייתי אז בגיל  14 בערך.

עלינו לארץ באנייה בה שהינו במשך שבוע ימים. כשהגענו ארצה, ירדנו מהאנייה וישר ריססו אותנו בראשנו עם דידיטי. 

 

בארץ היו תנאים מאוד מאוד קשים ישנו באוהלים והיה מאוד מאוד מאוד קשה. באותה שנה, ירד המון שלג. זה קרה בשנת 1949. הייתי חייבת לעזור בפרנסת המשפחה היות ושני אחיי הגדולים שרתו בצבא ואחיי הקטנים היו בגן ובלימודים. לא הייתה לי ברירה והלכתי לעבוד בפרדס.

 

גרנו בבית ליד נתניה ויצאתי לעבוד באבן יהודה אך כעבור כמה חודשים עברנו אני ומשפחתי לבת ים וגם שם הייתי חייבת להמשיך ולעבוד. עבדתי במפעל לגלידות. לא יכולתי ללמוד, אבל בכל זאת, פעמיים בשבוע למדתי עברית בערבים במתנ"ס.

לא הייתה לי ילדות כמו שצריך, כמו שיש בדרך כלל לילדים. לא שרתתי בצבא מכיוון שאבי הצהיר שבנות המשפחה לא ילכו לצבא, מכיוון שאנחנו משפחה דתית. עד היום אני סובלת מכך שלא הייתה לי ילדות נורמלית.

במהלך לימודיי הערב, בהם למדתי, הכרתי חברים וחברות דרך המתנ"ס. לאחר הלימודים, היינו נפגשים לרקוד ולשיר. עם זאת, החיים באוהל עדיין היו קשים, המקלחות והשירותים היו בחוץ ולא היה נעים… לא היה גז, בישלנו על פתילייה. מצב זה נמשך כארבע שנים עד שעברנו לשיכון.

 

בשיכון התנאים השתנו לטובה, המקלחות והשירותים כבר היו בפנים, בתוך הבית. היה קל יותר מאשר באוהל.

לאחר מספר שנים, נסגר מפעל הגלידות בו עבדתי ועברתי לעבוד בתור קופאית ברשת קו – אופ. שם המשכתי לעבוד עד שיצאתי לפנסיה.

משפחתי

את בעלי הכרתי דרך החברים מהמתנ"ס בו למדתי בלימודי ערב. הכרתי אותו דרך אחותו שהייתה חברתי.

נישאנו והקמנו משפחה בישראל

 

ביום נישואינו