מאגר סיפורי מורשת

אסתר בן דור בת למייסדי כפר יונה

בגיל 14 בהיותי בתיכון התחלתי את אימוני הגדנ"ע בהדרכתו של משה, משה היה אחד מאנשי משטרת הישובים העבריים שמינתה ממשלת המנדט הבריטי, אבל בחשאי שיתפו פעולה עם ההגנה האימונים היו קפ"פ (קרב פנים אל פנים) הנשק היה מקל וכן התאמנו בא"ש (אימוני שדה) בפרדסים בין כפר יונה לבית הלוי. למדנו לפרק ולהרכיב רובי סטן ואקדחים.

למדנו תרגילי סדר ואיתות בדגל (בגיל 7 ידעתי אותיות מורס) בלילה פיזרנו עלונים מטעם הגנה עם חומר תעמולתי. משימה נוספת שקיבלנו הייתה להעביר קשר בין תושבי הכפר. כל חצי שנה היינו עוזרים לנקות את נשק שהיה בסליק (מחבוא נשק בלתי חוקי), הנשק היה מוחבא בתוך כדים שבהם היו פעם מוכרים חלב ומוחבא מתחת לאדמה. מכיוון שטעינת הנשק (הכדורים) היו קשי השגה, כל כדור היה חשוב והיינו מנקים כל כדור עם ברזלית.

היה לנו עוד תפקיד והוא היה להודיע אם חיילים בריטים באים. בערב אחד קיבלנו הוראה להגיע למקום שבו היינו מתאספים בזמן פעולותינו, לא ידענו לשם מה אנחנו באים משום שזה לא היה ביום פעולה. אמרו לנו שאנחנו צריכים להגיע למטווח שעל יד הצבא הבריטי, חילקו אותנו לשתי קבוצות כאשר תפקידה של קבוצה אחת היה לשמור על הסביבה ולהודיע אם מתקרבים חיילים בריטים.

קבוצה שנייה תפקידה היה לחפור ולהוציא ארגז עם נשק  שהוחבא על ידי חייל בריטי במטווח, אני הייתי בקבוצה שתפקידה היה לשמור. אמרו לנו שאם יעבור מישהו וישאל מהם מעשינו, נאמר שאבדה לנו פרה ואנו בחיפושיה. התפזרנו בשטח שעל יד המטווח ואני חשבתי בלבי מי יאמין לי שאני מחפשת פרה, הקבוצה השנייה בינתיים החלה לחפור והצליחו למצוא את הארגז עם הנשק וחזרנו למקום שבו התאספנו. האנשים שהיו שם וחיכו לנו מחאו לנו כפיים על הצלחתנו.

לאחר תקופה הוחלפו החיילים הבריטים שהיו במחנה בחיילים יוונים. החיילים היוונים היו מסתובבים בכפר בימי ראשון, כמה אנשים פתחו בתי קפה בכפר והחיילים היווניים התארחו בבתי הקפה. באחד מימי ראשון קיבלנו תרגיל להעביר הודעה באיתות דגלים דרך שלוש תחנות בכפר, אני הייתי בתחנה שנייה במרכז הכפר. לפתע סובבו אותנו קצין יווני וכמה חיילים, המדריך שלנו היה ממשטרת הישובים העבריים (נוטרים-שומרים). היה צריך להיעלם כיוון שאסור היה לו להיתפס. החיילים היווניים חשבו אותנו מרגלים לטובת הגרמנים. הם שאלו אותנו לפשר האיתות, איש ביטחון של הכפר שהיה נוטר (סרג'נט) במדים בריטים נקרא למקום ואמר לחיילים היווניים שאנחנו שייכים לתנועת הנוער הצופים. שוחררנו לאחר שהודענו לתחנה השלישית שירדו מהמגדל ויברחו.

עוד תפקיד שהיה לנו להעביר מסרים בפתקים וכאשר ניפגש עם חיילים בריטים היה עלינו לבלוע את הפתק, ההתנסות בגדנ"ע חיזקה אותי עד כדי כך שבתקופת ההפגזות בכפר, לא פחדתי ורצתי לעמדה שבה היה לי תפקיד עם עוד חברה לבשל לחיילים ולטפל בעזרה ראשונה.

הזוית האישית

רון- נהניתי להקשיב לסיפורים של אסתר, לא תיארתי לעצמי שאילו הדברים שעשו פעם בתנועת נוער. אסתר- מאוד נהנית מכל הקבוצה: המבוגרים והבנות הצעירות, שמפנקות אותנו וגם המורה הנחמדה.