מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

הייתי בין שלושת הילדים הראשונים של קיבוץ דליה

סבתא מירה עם הנכדה מיי
סבתא מירה עם סבא צבי בצבא
סבתא מירה מספרת לנכדתה מיי על חייה בארץ ישראל מיום היוולדה

אמא ואבא מגיעים מגרמניה במסגרת הכשרה ציונית חקלאית למחנה חברים, שנקרא "קיבוץ למפנה" כהכנה לעליית הקיבוץ על הקרקע. שנתיים לאחר מכן עדיין בהכשרה לקראת העלייה על הקרקע , אני נולדתי. ההכשרה הייתה ליד המושבה "כרכור". ב-1936 הקיבוץ עולה על הקרקע במסגרת "חומה ומגדל". את שלושת הילדים ראשונים של הקיבוץ ואני ביניהם, משכנים בבית הילדים של הקיבוץ השכן "עין השופט". הקיבוץ עולה על הקרקע במסגרת חומה ומגדל. את שלושת הילדים ראשונים של הקיבוץ ואני ביניהם, משכנים בבית הילדים של הקיבוץ השכן "עין השופט".
 
1940 עליה לקרקע קיבוץ דליה – הוקמה נקודת הקיבוץ הקבועה. "הווילה" הראשונה של הורי הייתה בית בנוי מחבילות קש. כל בתי החברים היו זהים, לנו התינוקות התקינו "וובל" (מכולה מעץ) כבית הילדים הראשון. ברז המים היה בחוץ ולנו היו מביאים מים בקערות. 1945 "כנס המחולות הראשון" – "כנס המחולות הראשון" בקיבוץ דליה, התקיים על הפרגולה, כשאנחנו הילדים צופים בחזרות מחלונות בית הילדים. הכנס התקיים בחג הביכורים. חברי הקיבוץ הציגו ורקדו את  מגילת "רות" ושכנינו הדרוזים מ"דלית' אל  כרמל" הצטרפו לחגיגה מתופפים על הפחים.
 
1946 הלימודים בקיבוץ -התחלנו ללמוד. המורה הראשון שלנו  למשך שש השנים הבאות היה ראובן. רוב הלימודים התקיימו בחוץ, בטבע ולא בכיתות. שיטת הלימוד הייתה "לימוד בנושאים". למשל כאשר למדנו את "נושא הבית", בנינו בית ביער הקרוב לנו. את סנדות העץ סחבנו על גבנו מהקיבוץ עד היער. הבקתה שבנינו החזיקה שנים רבות אחר כך. באותה שיטה למדנו את שאר המקצועות. הלימודים היו תמיד דרך חוויה והתנסות. 1948 הבאר הראשונה בתחילה, היה ברז מים אחד מחוץ לבתים. רק בשנת 1948 נחפרה הבאר הראשונה וממנה פרצו מים זכים מאדמתנו. 1950 המוסד החינוכי – עברנו, "למוסד החינוכי הרי אפרים", שהיה הפנימייה המשותפת של שלושת הקיבוצים עין השופט, רמת השופט וקיבוץ דליה. היינו שלושת הקבוצות הראשונות במוסד. מלבד הלימודים הקמנו משק חיי ומשק חקלאי. לאחר הלימודים כל ילד היה יוצא לעבוד למשך שלוש שעות. עבדנו בקיבוץ, במשק החקלאי במוסד ובתחזוקת הניקיון בחדרים ובשירותים. 1956 הגיוס לצבא – גויסנו גיוס מוקדם, ולאחר כמה חודשים התבררה הסיבה – מלחמת סיני. בזמן המלחמה הייתי בקורס קצינות, ולאחר מכן מילאתי מספר תפקידים. בתחילה הדרכתי טירוניות, ולאחר מכן הייתי קצינת החן של פיקוד אילת. בסוף השרות הדרכתי עולים במעברה שליד כפר סבא. 1958 "הפגישה"- ביום הראשון בתפקידי כקצינת חן של פיקוד אילת פגשתי את בן זוגי צבי חרות, שבאותו הזמן היה מפקד "עין רדיאן"  – קיבוץ יוטבתה.
אני והקרמיקה- מתחילת שנותיי לאחר הצבא, למדתי את מה שתמיד אהבתי – אומנות – ובעיקר עבודה בחמר. מהר מאוד בניתי סדנת קרמיקה בביתי ובבית הספר בו לימדתי שנים רבות. כ-20 שנה לימדתי במכללת "אורנים" וניהלתי את המחלקה להכשרת מורים לאומנות. בנוסף הצגתי את עבודותיי בכמה תערוכות. לשמחתי הרבה, עד היום אני עוסקת בהוראת האומנות. 
 
המשפחה המאושרת!! למזלנו ולשמחתנו הרבה, היום אנו גרים במושב חרות ולידינו גרות שתי הבנות גל וכרמל, ברק בננו הבכור גר בבית ינאי. נוספו בני הזוג גלעד ורונן ובת הזוג איריס. זכינו בשמונה נכדים: דר, מטר וספיר, יונתן, מיי וגיא, יואב ויאיר. התברכתי במשפחה מקסימה ונכדים מהממים.
משוב הנכדה מיי: למדתי הרבה על נעוריה של סבתא שלי ונהניתי מאוד!!!
אני סבתא מירה נהניתי מאוד מעבודתנו המשותפת על המצגת עם נכדתי האהובה.    

מילון

חומה ומגדל
חומה ומגדל הוא כינוי לסדרת מבצעי הקמה של יישובים חקלאיים יהודיים מבוצרים בארץ ישראל בימי הפרעות שמכונים מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (19361939) ומעט לאחריהם

ציטוטים

”רוב הלימודים התקיימו בחוץ, בטבע ולא בכיתות. שיטת הלימוד הייתה "לימוד בנושאים". “

הקשר הרב דורי