מאגר סיפורי מורשת

ממה שאני זוכרת את ילדותי וקצת מסיפורים, עליתי לארץ באוניה ממרוקו בגיל 11 חודשים עם הורי ועוד שלושה אחים. אמי הייתה בהריון בחודש תשיעי. כשהגענו לארץ ישראל אמי קיבלה צירים ולקחו אותה לבית חולים הדסה בירושלים ונולד לי אח חמישי. גרנו בבית שמש במשך שנה. אבי הצליח למצוא עבודה במקצוע שלו ביפו: פוליטורה [פוליטורה זה צביעת רהיטים]. כל יום הוא היה נוסע באוטובוס מבית שמש ליפו ,ובינתיים הוא חיפש דירה ביפו. כשעברנו ליפו, גרנו בבית משותף עם עוד שתי משפחות בדירת שני חדרים. המטבח היה מחוץ לבית והאמבטיה והשירותים היו משותפים עם השכנים. להורים היה חדר ובחדר השני ישנו אני ואחיי בשתי מיטות נפתחות מעץ (3 ילדים במיטה). ביום זאת היה פינת ישיבה, שעליה ישבו כשהיו באים אורחים ובלילה היינו פותחים את המיטות. במקלחת ובשירותים היינו בבוקר מחכים בתורנות להיכנס. במקלחת לא היו מים חמים והיינו מחממים על פתיליה ובקיץ היינו מתקלחים עם מים קרים.

בשנת 1967, בזמן מלחמת ששת הימים, נולד אחי הקטן. היינו שישה אחים: ארבעה נולדו במרוקו ושניים נולדו בישראל. לא הייתה לנו מכונת כביסה. אמי הייתה מכבסת ביד על קרש כביסה. אמי הייתה הולכת לעשות קניות מיפו עם סלים ברגל עד לשוק הכרמל שבתל אביב או לשוק בגן תמר ביפו. למדתי בבית הספר שבי ציון. אחרי שעות הלימודים הייתי יורדת למועדונית, שם הייתי מכינה את שיעורי הבית והייתי אוכלת שם את ארוחת הצהריים. לאחר מכן, ירדתי לשחק בשכונה עם ילדות מהשכונה בתופסת, מחבואים, קלאס, חבל, גומי, גוגואים, חמש קוביות ומשחקי כדור.

בכל ערב בקיץ היינו יורדים למטה כל השכונה: הילדים היו משחקים והמבוגרים היו יושבים וכל אחד היה מביא אוכל או שתייה. היחסים במשפחתי היו לא קלים. בגלל המצב הכלכלי אבא היה המפרנס היחידי בבית. בין האחים היו יחסים טובים. אבא היה אדם מאוד קשה בגלל דעותיו. אימא הייתה אישה יותר קלה ועזרה לנו.

אחי הגדולים התגייסו לצבא, אבל אבא שלי לא נתן לי ולאחותי להתגייס לצבא, מכיוון שהוא אמר שבנות צריכות לשמור על עצמן . בגלל המצב הכלכלי יצאתי לעבוד בגיל צעיר מאוד. אחרי הלימודים הייתי הולכת לעבוד . עזבתי את הלימודים בגיל צעיר מאוד כדי לפרנס את עצמי ולקנות בגדים ונעלים. בתור ילדה היו קונים לי ולאחי בגדים ונעלים פעמיים בשנה -בפסח ובראש השנה – ושמחנו לקראת החגים האלו .

היום אני גרה בבת ים. יש לי 4 ילדים ו- 10 נכדים.