מאגר סיפורי מורשת

שלום, שמי אדם. אני סבא של ליב וינטראוב, נולדתי בקרקוב שבפולין בשנת 1948 שלושה חודשים אחרי הקמת המדינה, ושלוש שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. בילדותי חייתי עם אימי ואבי בפולין והייתי בן יחיד. עלינו לארץ בשנת 1957 במסגרת עלייה שנקראה "עליית גומולקה". המשפחה הגרעינית של אבי: אביו, אמו החורגת, שלושת אחיותיו ואחיו, ניצלה מהשואה אבל כולם עלו לארץ בעלייה של שנות  1948-1950. המשפחה של אימי ברובה נספתה בשואה. אח אחד שניצל גם הוא עלה ארצה בשנת 1949. גם אחות של אימי חיה בארץ כי עלתה בשנת 1939 כמעפילה. לכן היינו בפולין לבד בלי משפחה. אבי רצה לעלות לארץ עם משפחתו בשנת 1948, בקשתו לעלות סורבה מכיוון שכפי שכתבו לו השלטונות, הוא היה שייך למקצועות הנדרשים לבנייתה של פולין מחדש. אבי היה מהנדס חשמל. היינו משפחה קטנה וחילונית, למרות שהורי מוצאם ממשפחות דתיות. אבי ממשפחה דתית ציונית ואמי ממשפחה חסידית.

חגים בפולין

עכשיו ליב, אני רוצה לספר לך איך חגגנו חגים כשהייתי קטן בקרקוב שבפולין.

אבי היה מסורתי לכן, בכל חג הוא הקפיד ללכת לבית הכנסת וגם לציין את החג בבית. אימי נהגה ללכת רק לתפילת יזכור לזכר הוריה, אחיותיה ואחיה שנרצחו בשואה. חשוב להגיד שבציבוריות הרי לא חגגו ולא ציינו בפולין את החגים היהודיים, כי פולין הייתה והינה ארץ נוצרית, מאד נוצרית. חוץ מזה שבכל חג אבי היה לוקח אותי לבית הכנסת. אני זוכר את החגים, חלקם, דרך המאכלים המסורתיים שהורי הכינו. צימס ותפוח בדבש בראש השנה.  לטקס בחנוכה, דווקא סופגניות בחנוכה אני לא כל כך זוכר.

בפסח כמובן מצות. מָצֶבְרָה (כך הורי קראו למה שמכנים היום בארץ מָצֶבְרָי), גם בוּבָלֶה (מטוגן, ביצה עם קמח מצות), הכל כמובן טובל בהרבה חמאה ריחנית מאד. אני זוכר גם את שבועות. בשבועות כמובן בלינצ'ס גבינה עם הרבה קמח סוכר מפוזר מעל הבלינצ'ס, הוא גם מאכל פולני מסורתי. זכור לי בשמחת תורה הדגל עם תפוח עץ תקוע בקצהו. סוכה הייתה רק בבית כנסת. נראה שלא היו תנאים ולא הבנה מצד השכנים להקים סוכה בחצר ליד הבית ובכלל גרנו בקומה שלישית. בעיקרון את החגים הנוצרים לא חגגנו וגם לא נהגנו על פי המנהגים הנוצרים. חוץ מעץ האשוח בחג המולד מכיון הוא כל כך יפה עם הקישוטים שלו שכנראה היה קשה לעמוד בפיתוי. בנוסף בליל חג המולד, הייתי מתפלח (מתגנב מהבית) והיינו מתאספים עם חברים, לא יהודים, והיינו על פי המנהג, דופקים על דלתות של אנשים, וכשהיו פותחים היינו פוצחים בשירי חג המולד, שנקראו קוֹלֶנְדִי בפולנית. בתמורה היינו מקבלים מהם כמה אגורות, הכל כנהוג. הורי כמובן לא ידעו על כך.

שריפה בבית.

לאימי הייתה חנות בעיר העתיקה בקרקוב. החנות הייתה במרחק של כרבע שעה הליכה מהבית שלנו שנמצא מחוץ לעיר העתיקה. כדי להגיע מהבית לחנות היה צריך לעבור כביש ראשי סואן ומסוכן. נאסר עלי לעבור את הכביש לבד ולהגיע לחנות. למרות זאת יום אחד לפתע הופעתי, מה שעורר רוגז אבל אני פניתי לאימי ואמרתי: אמא אל תתרגזי אבל הבית בוער. מיד כמובן עזבנו הכל ורצנו הביתה. הדירה הייתה בקומה שלישית וכבר מלמטה מהחצר נראה עשן שחור מיתמר מחלון המטבח. במזל, הסתבר שלא פרצה שריפה, אלא משהו נשכח על התנור, בער וגרם לעשן הסמיך. יתכן שזאת הסיבה שאני מקפיד מאד בערב לבדוק שהגז בבית לא בוער וסגור.

אופניים

בפולין היה קשה להשיג אופני ילדים. יום אחד פשטה שמועה שהגיע משלוח של אופניים צ'כיים הידועים באיכותם. התורים לאופניים השתרכו כבר מארבע בבוקר ואבי היה שם והצליח להשיג לי אופניים.

אבל שמחתי התקלקלה מכיוון שהם היו אופניי נשים עם מסגרת משופעת שמאפשרת לבחורות לעלות על האופניים בלי להניף את הרגל למעלה. אני ראיתי בכך פגיעה בגבריותי. לקח הרבה זמן  לשכנע אותי במיוחד הנימוק שזה מה שיש.

תפוזים

תפוזים היו מצרך נדיר בפולין. יום אחד פשטה שמועה שהגיע משלוח של תפוזים. כרגיל התורים לתפוזים השתרכו כבר מארבע בבוקר, ואבי היה שם. זכור לי שסופר שמי שהצליח להשיג תפוזים היה יכול למכור את הקליפות במחיר יותר גבוה מהמחיר של התפוזים עצמם,  כי היה ביקוש כדי להכין ריבות מהקליפות.

אנטישמיות

נהגנו, הילדים, לשחק למטה בחצר וברחוב. יום אחד בזמן מריבה וגם מכות צעק עליי אחד הילדים "יהודי, המוות צועד אחריך", בפולנית זה יוצא בחרוז. אבי הלך לביתו והתלונן בפני האבא של הילד. אפשר לנחש ממי למד הילד את החרוז. אבל זה לא מנע מהאבא להכות אותו ממש בנוכחותנו. בכול זאת הסיפור מראה שהילדים יכלו לשחק בחוץ בביטחון.

הזוית האישית

סבא אדם : זאת הייתה הזדמנות יוצאת מהכלל לבלות זמן איכות איתך, נכדתי ליב, ולגלות שסיפורים ישנים מחיי שכמעט שכחתי אותם, מעוררים אצלך עניין ויש להם משמעות. אני מאחל לך שתדעי לשלב את העבר והזכרונות בהווה ובעתיד וביחד הם יהפכו לחלק מאישיותך. אני מאחל לנו גם שבעתיד ככל שתתבגרי לא נהיה רק סבא ונכדה אלא נוכל להיות גם חברים טובים.

ליב: מאוד נהנתי לעבוד איתך, סבא. סיפרת לי סיפורים מעניינים ומעוררים השראה אצלי. מעולם לא שמעתי את כל הסיפורים האלה וטוב שיצא לך לספר לי אותם כאן, בתכנית הזאת. אני מאחלת לך רק בריאות ושמחה. אני מאחלת לנו שיצא לנו עוד מפגשים כאלו שתספר לי סיפורים כאלה מעניינים!