מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

היום הראשון בו הגעתי למדינת ישראל

תעודת עולה משפחתית
עם טלאי צהוב

שמי מיקו לוי, אני יליד בולגריה נובמבר 1939, ואני סבא של אור (השותף שלי לתכנית הקשר הרב דורי), ולעוד 7 נכדים חמודים מגיל 3 עד 15.

אחד האירועים שזכורים לי בצורה חדה הוא היום הראשון שהגעתי ארצה ב- 15.5.1949 לנמל חיפה.

תמונה 1 

 תמונה 2

תעודת עולה משפחתית 

 אך לפני זה קצת היסטוריה. כפי שכתבתי נולדתי בשנת 1939 למשפחה בורגנית, אבי ואמי עבדו בחנות גדולה של ראש המשפחה שהיה אח של סבתי מצד אבי. נולדתי בתחילת מלחמת העולם השנייה והילדות שלי עברה כילד יחיד מפונק ומטופל על ידי המשפחה ובפרט נעל ידי סבתי (אם אבי). את המלחמה עברתי כמו כל יהודי בולגריה שלא הגיעו למחנות ההשמדה, למרות ההכנות המדוקדקות למסע ההשמדה והתכנון של הפשיסטים ששלטו אז בבולגריה.

תמונה 3

טלאי יהודי בולגריה במלחמת העולם השניה 

תולדות המלחמה והיסטוריית התקופה בה שרדנו נכתבו בצורה מפורטת בספרו של מיכאל בר זוהר "הרכבות יצאו ריקות" או בסרטו של ניצן אבירם ז"ל "מחוץ להישג ידו של היטלר" שנעשה בעקבות הספר.

תמונה 4

לקראת סוף המלחמה, בשנת 1945 עד 1949, גרנו בסופיה בירת בולגריה, שעברה לשליטת הרוסים, עם חינוך קומוניסטי אך עם אמצעי כלכלה מוגבלים. לחם היה מצרך מרכזי, וממתקים ושוקולד היו מצרכים נדירים. אחד הדברים שלמדנו להעריך גם במלחמה וגם בתקופת המעבר לשלטון הקומוניסטי היה הפינוקים הקטנים שחסרו לילדים, צעצועים, משחקי ילדים ובעיקר אוכל, תמיד חיינו בהגבלה,ובצנע.

בשנת 1949 החליט אבי שהיה חבר ב"מכבי" בולגריה וציוני אדוק לעלות עם כל המשפחה למדינת היהודים החדשה.

כל המשפחה נרתמה להכנות לקראת העלייה, אריזת מעט הציוד והרהוט שהיה לנו.

מסיפורי אמי זכור לי אירוע שהיה לה עם אחת השכנות הבולגריות, ששאלה אותה לאן אתם נוסעים. אמי ענתה לה, למדינה ששם כולם יהודים. השכנה שהייתה שכנה חמימה וטובה ללא קשר לאנטישמיות שאלה אותה "למדינה שכולם יהודים" ואז את מי תגנבו שם? אמי ענתה לה שלא נגנוב מאף אחד, כולם שם יהודים.

ואכן באחד הלילות של חודש מאי 1949 נסענו ברכבת לנמל "בורגס" ומשם באונית משא שהוסבה על ידי מדפי עץ במקום מיטות בתוך "פירי המטען" להעברת העולים ארצה.

תמונה 5

לאחר כשבוע על הים, כשאנחנו ישנים על המדפים כשהשירותים היו על הסיפון בצריפי עץ קטנים, הגענו בערב יום שישי לנמל חיפה, וזה היום שנחרט בזיכרוני. מכיוון שהגענו בשבת לנמל חיפה לא נתנו לאוניה לעגון ברציף. וכך נשארנו במרכז הנמל כל השבת.

בחיפה היו הרבה יהודים מבולגריה שכבר גרו בעיר וכשהם שמעו שאוניה מבולגריה עם עולים הגיעה לארץ הם הגיעו והקיפו את האוניה שלנו עם סירות קטנות והביאו לנו אוכל וממתקים, ובעיקר חלות ולחם לבן וזרקו אותם לאוניה.

תמונה 6

בגלל גובה האוניה חלק מהחלות והממתקים שהם זרקו נפלו למים. את המראה הזה קשה לי לשכוח עד היום כשהחלות הטריות והשוקולד לא הגיעו לסיפון, וכל השבת עמדנו וראינו את הכול צף ומתפורר במים. זה היום הראשון שזכור לי מעלותי ארצה.

בהמשך הובלנו לבית עולים בפרדס חנה כל משפחה קיבלה אוהל והלילה הראשון באוהל ייזכר לעד כשקולות יללות התנים מסביב לא פסקו.

תמונה 7

מילון

סופיה
בירת בולגריה

ציטוטים

”הגענו בערב יום שישי לנמל חיפה, וזה היום שנחרט בזיכרוני“

הקשר הרב דורי