מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

היה היה פעם

אנחנו בקשר הרב דורי
בחתונה
זכרונותי

שמי אסתר מאוטנר. אמי אורה קסטן עלתה לארץ בשנת 1935 עם חמשת אחיה ואחיותיה, בזכות אביה שאול קסטן שראה את העתיד המר שצפוי ליהודים בגרמניה, באותה תקופה עם עליית היטלר לשלטון. אבי שמו מנחם נבל שהגיע מגרמניה בשנת 1936 בתור חלוץ לפני עליית היטלר לשלטון, עבד בנטיעות וטיפול בפרדסים מסביב למושבה הרצליה.  אהבתי מאוד לטייל איתו בשבתות בשדות ובפרדסים סביב המושבה הרצליה. נראה לי שמאז התחלתי לאהוב את הטבע והשדות.

חוויות מהילדות

נולדתי בהרצליה שהייתה מושבה קטנה בזמנו, כולם הכירו את כולם. לא היו מכוניות, טלויזיות, מקרר ובקושי היה אוכל. באותה תקופה חולקו תלושי מזון לפי מספר הילדים במשפחה. בתלושים אלה היה אפשר לקנות לחם, שמן, קמח, ביצים, דברים בסיסיים. הלכנו  לבית הספר קבוצת ילדים שגרים באותה סביבה. אביה של אחת מחברותי  היה איכר והייתה לו רפת קרובה לבית ספרנו. מדי פעם היינו משתמשים בסוס ועגלה כאוטו להגיע לבית הספר. זכורים לי חגיגות שחגגנו עוד בגן ובהמשך בבית הספר. במיוחד אהבתי את חג החנוכה, טו בשבט, פסח ואת טקסי השבועות שהתקיימו בבית הספר (טקסי השבועות זכורים לי היטב). כיתות ח' עלו אז לבמה בבגדים לבנים ושרו שירי ארץ ישראל. כמובן שכולם באו בבגדים לבנים זר על הראש וטנא ביד וכל פרי נתרם. לא אשכח את טקס קבלת ספר התורה בכיתה ב',  לקחו אותנו לבית הכנסת הגדול ושם חילקו לנו את ספר התורה .שעזבנו את בית הכנסת גיליתי ששכחתי את שקית הבד עם  האוכל (פעם היו מביאים לבית הספר שקיות בד עם האוכל). חזרתי לבית הכנסת והאיש שהיה שם עזר לי למצוא את השקית ואפילו כיבד אותי בסוכרייה שהייתה יקרת מציאות באותו זמן

תרומתנו לקרן המגן

זה היה בשנות החמישים המצב במדינה היה קשה  ולא היה כסף לא לאנשים ולא למדינה. המדינה הייתה מוקפת אויבים. אני ומספר ילדים בכיתתנו הקמנו מערכת עיתון, בית הספר תרם את חלקו בהדפסת העיתון שבו היו סיפורים שכתבנו בעצמנו. ביום העצמאות של אותה שנה מכרנו את העיתונים כתרומה לקרן המגן שהוקמה בשנים אלה כדי לממן קניות נשק כדי שהמדינה תוכל להתמודד מול אויביה.

נעורים

כבר בגיל צעיר הלכנו לתנועת הנוער "הנוער העובד"  שם התכנסנו לפעילויות של שירה, קבלות שבת, טיולים ברחבי הארץ,  במיוחד זכור לי הטיול למצדה ועין גדי. למדתי בתיכון חדש בתל אביב במגמה ביולוגית. במיוחד זכורים לי שיעורי בוטניקה (תורת הצמחים) המורה שלנו, שמו היה צבי דורמן שבאהבתו הרבה לארץ ישראל ולצמחיה העביר אליי את התלהבותו ולמדנו באהבה להגדיר צמחים.  במיוחד אהבנו את הטיולים עמו לכרמל, שם למדנו להכיר את צמחי ארץ ישראל.  בתקופת ילדותי ליד הבית היו מרבדי פרחים מכל הסוגים שחלקם היום נעלמו או נדירים ביותר.

צה"ל

התגייסתי לנח"ל שפירושו נוער חלוצי לוחם במסגרת גרעין גדיש.  היינו בטרונות שנמשכה שלושה חודשים במחנה 80 ליד פרדס חנה . למדנו להיות חיילות במקום רובים קיבלנו מקל של מטאטא. הימים הכי מהנים בתקופת הטירונות היו כשיצאנו לסידרה בחיק הטבע. הקמנו אוהלים קטנים ונמוכים שבהם לנו בשעות הלילה כשלא התאמנו. אהבתי את השהייה בשדות ובמרחבים של מישור החוף ליד כפר ויתקין.

בקיבוץ

אחרי הטירונות הלכנו להשלמה לקיבוץ מעיין ברוך שעל גבול סוריה ולבנון, שם הכרתי את צבי בעלי. למדתי עבודות שלא התנסיתי בהן מעולם כגון: בגן הנוי, מטבח (שפית),  חדר האוכל ועבודות במטעים.  ובסוף מצאתי את עצמי עובדת עם ילדים,במיוחד בגיל הרך. אהבתי את מראה הקיבוץ למרגלות החרמון המושלג בחורף ופריחות יפיפיות באביב.  ובקיץ את הטבילות בחצבני הקריר והנעים, בסתיו את צבעי השלכת. היינו צעירים יפים רומנטיים ואהבנו את הסביבה והאנשים ואת צורת החיים בקיבוץ . התחתנו בקיבוץ בשנת 1964,  בנינו הבכור אביב נולד בשנת 1968. כשאביב היה בן שנתיים עזבנו את מעיין ברוך עקב צורת החיים שאחד מעקרונותיה הייתה "הלינה המשפחתית". הלינה המשפחתית הייתה בשבילי קשה מאוד ובגלל זה עברנו לגליל ים, ששם חיינו שנה ועזבנו להרצליה. צבי בעלי עבד כצלם בחברת פלפוט שהכינה מצילומיו גלויות וכרטיסי  ברכה, שהיו אז בשימוש. בשנת 1974 נולדו רון ודפנה והוסיפו שמחה למשפחה. בחיפוש אחר עניין וסיפוק בחיים.

על מנת לממש את אהבתנו  לטבע ולחקלאות החלטנו לעבור למושב בצרה ובשנת 1978 עברנו  והתחלנו דרך חדשה.  הקמנו חממות לפרחי קטיף ליצוא, הגידולים העיקריים היו גיפסנית, דלפיניום,והיו עוד הרבה נסיונות לאקלם צמחים בארץ.  נהננו מאוד מהעבודה והצלחנו מאוד בגידול, אחרי מספר שנים שינינו את קו העבודה לצמחים פורחים בעציצים, אנו מגדלים בהצלחה רבה עציצי רקפות, ביגוניות, חרציות וקערות פורחות בעיקר בתקופת האביב.  בינתיים אביב ורון לקחו את המושכות לידיים וממשיכים את דרכנו בשמחה ואהבה. עבודה זו גורמת סיפוק רב כיון שמשמחת לבבות רבים. כיון שאני בגיל הפנסיה אני מקדישה את רוב זמני הפנוי באהבה רבה לילדי ונכדי- שי, אור,רז ,יובל, מאיה וכמובן לצבי בעלי. מקווים להמשיך לחיות קרובים למשפחה ולחברים.

תמונה 1

הזוית האישית

סבתא: שמחתי מאוד להזדמנות שניתנה לי להזכר בחוויות חיי הרחוקים, שכמעט נשכחו ממני. לספר אותם לרז נכדי האהוב במיוחד. שמחתי בהתעניינות שלו בחוויות חיי. בטוחה שהקשר בינינו התחזק ונשמח להמשיך לשמוע סיפורים אחד של השני ונמצא את הזמן לגרום נחת אחד לשני. אני מאחלת לנכדי האהוב שיצמח,  יפרח וילמד לנווט את חייו בגלים הסוערים מסביב. יהיה מלא סקרנות מוקף בחברים ובאהבה

רז: נהניתי מאוד מהמפגשים,ולמדתי הרבה מהם על החיים בארץ לאורך תקופת חייה של סבתי האהובה.

מילון

לינה משפחתית
בקיבוץ היה נהוגה שיטת הלינה המשפחתית, שההורים והילדים היו חיים בנפרד. הילדים היו גדלים בבתי ילדים לפי קבוצת גיל, שם התנהלו חייהם עם מטפלות ומורים. ההורים גרו בנפרד והיו עסוקים בעיקר בעבודה. שעות אחר הצהריים היו מוקדשות לפגישה עם ההורים. בערב היו ההורים מחזירים את הילדים לבית הילדים ומשכיבים אותם לשנת הלילה

ציטוטים

”עבודה זו גורמת סיפוק רב כיון שמשמחת לבבות רבים.“

הקשר הרב דורי